מנתונים חדשים שפורסמו במהדורת יולי בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology עולה כי בקרובי משפחה מדרגה ראשונה ובבני/בנות זוג של חולים עם מחלת צליאק קיים סיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות.
הסיכון להתפתחות מחלת צליאק גבוה יותר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים במחלה, אך לא ידוע רבות אודות הסיכון להפרעות אוטואימוניות אחרות. ייתכן כי גורמים גנטיים או סביבתיים משחקים תפקיד בקשר זה.
החוקרים ערכו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסיה, להערכת הסיכון להתפתחות מחלת קרוהן, סוכרת מסוג 1, היפותירואידיזם, היפרתירואידיזם, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית, סרקואידוזיס, לופוס, או קוליטיס כיבית בקרובי המשפחה ובבני/בנות הזוג של 29,096 חולים עם מחלת צליאק. החוקרים התבססו על הנתונים מביופסיות של התריסריון והג'ג'ונום שנאספו בין השנים 1969-2008 בשבדיה.
לכל חולה צליאק התאימו החוקרים עד חמש ביקורות לפי מין, גיל, מדינה ושנה. מאגרי הנתונים שימשו לזיהוי כל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה ובני/בנות הזוג של חולים עם מחלת צליאק וביקורות. המחקר כלל 84,648 קרובי משפחה מדרגה ראשונה ואת בני/בנות הזוג של החולים במחלת צליאק ו-430,942 מטופלים הקשורים עם המשתתפים בקבוצת הביקורת.
שיעורי ההיארעות של כלל המחלות האמורות היו גבוהים יותר בקרובי משפחה ובני/בנות זוג של חולים עם מחלת צליאק, בהשוואה לביקורות. במהלך חציון של 10.8 שנים, 3,333 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים עם מחלת צליאק (3.9%) ו-12,860 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הביקורות (3.0%) פיתחו מחלה אוטואימונית אחרת.
בקרובי משפחה גנטיים ובני/בנות זוג של חולים במחלת צליאק תועד סיכון דומה להתפתחות מחלות אוטואימוניות פרט לצליאק (יחס סיכון של 1.28 ו-1.20, בהתאמה). הסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות פרט לצליאק היה גבוה יותר במהלך השנתיים הראשונות לאחר האבחנה של חולה האינדקס.
העובדה כי 4.3% מקרובי המשפחה של חולי צליאק פיתחו מחלות אוטואימוניות אחרות, בהשוואה ל-3.3% מקרובי המשפחה של הביקורות, מרמזת למרכיב גנטי בנטיה האוטואימונית, אך הסיכון המוגבר בקרב בני/בנות זוג מעיד על מרכיב סביבתי. החוקרים מציעים כי הסביבה עשויה לשקף את פרופיל המיקרוביום בין בני זוג האוכלים מאכלים דומים.
Clin Gastroenterol Hepatol. 2015;13:1271-1277
לידיעה במדסקייפ