מאת ד"ר עמית עקירוב
בילדים עם מחלת צליאק "אפשרית" – סרולוגיה חיובית אך ביופסיה שלילית – שאינם מקפידים על דיאטה ללא-גלוטן, גורמים מסוימים עשויים לסייע בחיזוי הסיכוי כי בסופו של דבר יהיו ממצאים אופייניים בביופסיה של המעי הדק, כולל גיל בעת אבחנה, מספר לימפוציטים γδ והרכב HLA, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Gastroenterology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת מחלוקת אודות הדרך הטובה ביותר לנהל מקרים של מחלת צליאק "אפשרית. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את גורמי הסיכון שנקשרו עם התפתחות אטרופיה של הסיסים בילדים עם מחלת צליאק אפשרית.
מדובר במחקר פרוספקטיבי שכלל 280 ילדים, בגילאי 2-18 שנים, עם חשד למחלת צליאק. המשתתפים היו במעקב לאורך עד 12 שנים. בכל המשתתפים תועדו שתי תוצאות חיוביות עוקבות בבדיקות לנוגדנים כנגד Tissue Transglutaminase, עדות ל-Endomysial Antibodies, רמות IgA בטווח התקין, מבנה תקין של התריסריון בחמש ביופסיות והפלוטיפ חיובי ל-HLA DQ2 או HLA DQ8. הילדים השלימו בדיקות סרולוגיות והערכות קליניות כל שישה חודשים וביופסיה של המעי הדק הושלמה כל שנתיים.
210 משתתפים מהמדגם המקורים השלימו הערכה לאחר תשע שנות מעקב. החוקרים השלימו ניתוח רב-משתני שכלל נתונים קליניים, גנטיים והיסטולוגיים לזיהוי גורמים שנקשרו עם התקדמות לאטרופיה של הסיסים.
במהלך תקופת המעקב, 42 מבין 280 ילדים (15%) פיתחו אטרופיה של הסיסים, בעוד ש-89 ילדים (32%) לא נותרו עוד חיוביים ל-Endomysial Antibodies או Tissue Transglutaminase Antibodies. ההיארעות המצטברת של התקדמות לאטרופיה של הסיסים עמדה על 43% לאחר 12 שנים.
מניתוח רב-משתני עלה כי הגורמים שנקשרו באופן ההדוק ביותר עם התפתחות אטרופיה של הסיסים כללו את מספר תאי לימפוציטים γδ, לאחריהם גיל הנבדק והומוזיגוטיות ל-HLA DQB1*02. מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי משתנים אלו זיהו 80% מהילדים אשר פיתחו אטרופיה של הסיסים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הם זיהו גורמים העשויים לשמש לזיהוי ילדים בסיכון הגבוה ביותר לאטרופיה של הסיסים. גישה זו עשויה לסייע בהחלטה אם להמליץ על דיאטה ללא-גלוטן לילדים עם חשד למחלת צליאק או לתמוך בהמשך מעקב תחת דיאטה רגילה.
Gastroenterology 2019.
לידיעה במדסקייפ