במחקר גדול שנערך בחולים הסובלים משחמת נמצא שהוספת פקטור VIIa רקומביננטי (rFVIIA) לטיפולים הסטנדרטים בדימום של ה-GI העליון לא משפרת משמעותית את נקודות הסיום הקשורות בדימום באוכלוסית המחקר הכוללת, אך מועילב בחולים הסובלים ממחלה חמורה יותר.
החוקרים חילקו באקראי 245 חולים הסובלים משחמת ומדימום ב-GI העליון לקבלת 8 מנות rFVIIAבמינון של 100 מיקרוגרם לק"ג משקל גוף או לקבלת פלצבו, בתוספת לתרופות הסטנדרטיות ולאנדוסקופיה. נקודת הסיום העיקרית הורכבה משלושה גורמים: כשלון לשלוט על הדימום בתוך 24 שעות לאחר מתן המנה הראשונה, כשלון למנוע הופעת דימום חוזר בין 24 שעות ל-5 ימים, ותמותה בתוך 5 ימים.
החוקרים כותבים כי הוספת פקטור הקרישה לא הראתה יתרון על פני מתן הטיפול הסטנדרטי באוכלוסית המחקר הכוללת. אולם, הם מוסיפים, אנליזת post hoc שנערכה בקרב חולים שחומרת מחלתם דורגה כחמורה הראתה ירידות משמעותיות בשיעורי כשלון השגת הבקרה.
לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה ובתופעות הלוואי שהופיעו בחולים.
החוקרים מסבירים כי הטיפול סייע רק לחולים שסבלו משחמת מדרגת חומרה בינונית עד חמורה והדבר מצוי בהתאמה ליכולת ה-rFVIIa לתקן פגמים במנגנון קרישת הדם. הם מוסיפים כי מחקרים נוספים דרושים בכדי להגדיר טוב יותר את אוכלוסית היעד שעשויה להרוויח ממתן הטיפול ב-rFVIIa, ובבכדי למצוא את המינון המינימלי היעיל ואת המידע הפרמקו-אקונומי אודות הטיפול.
Gastroenterology 2004;127:1123-1130.
לידיעה במדסקייפ