מנתונים שפורסמו בכתב העת Lancet Oncology עולה כי בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום עם גרורות נתיחות לכבד, תוספת Cetuximab לטיפול כימותרפי בתר-ניתוחי עלולה לפגוע בהישרדות החולים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ניתוח ביניים של מחקר New EPOC בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום וגרורות נתיחות לכבד הצביע על ירידה משמעותית בהישרדות ללא-התקדמות של חולים שחולקו לטיפול ב- Cetuximab עם כימותרפיה, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול כימותרפי בלבד. כעת ביקשו החוקרים לבחון את ההישרדות הכוללת של החולים.
מחקר New EPOC היה מחקר רב-מרכזי, בתווית-פתוחה, אקראי ומבוקר, בשלב 3. מדגם המחקר כלל מבוגרים עם סרטן מעי גס ורקטום וגרורות נתיחות לכבד. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול כימותרפי עם (129 חולים) או בלי (128 חולים) Cetuximab לפני ואחרי הסרת הגרורות בכבד.
לאחר חציון מעקב של 66.7 חודשים, חציון ההישרדות ללא-התקדמות עמד על 22.2 חודשים בקבוצת הטיפול בכימותרפיה בלבד ועל 15.5 חודשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי עם Cetuximab (יחס סיכון של 1.17, p=0.304). חציון ההישרדות הכוללת עמד על 81.0 חודשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי בלבד ועל 55.4 חודשים בקבוצת הטיפול הכימותרפי עם Cetuximab (יחס סיכון של 1.47, p=0.036).
החוקרים מדווחים כי תועדו חמישה מקרי תמותה אשר ייתכן ונקשרו עם הטיפול (אחד בקבוצת טיפול כימותרפי בלבד וארבעה בקבוצת טיפול כימותרפי עם Cetuximab). האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 3-4 כללו ירידה בספירת נויטרופילים (19% עם כימותרפיה בלבד, 15% עם כימותרפיה ו- Cetuximab), שלשול (10% בכל קבוצה), פריחה עורית (1% לעומת 16%, בהתאמה), אירועים תרומבואמבוליים (7% לעומת 8%, בהתאמה), עייפות (7% בכל קבוצה), מוקוזיטיס של חלל הפה (2% לעומת 10%, בהתאמה), הקאות (5% בכל קבוצה), נוירופתיה (6% לעומת 4%, בהתאמה) וכאב (4% בכל קבוצה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי אעפ"י שתוספת Cetuximab לטיפול כימותרפי עשויה לשפר הישרדות כוללת בחלק מהמחקרים בחולים עם מחלה גרורתית לא-נתיחה, השימוש בתרופה זו סביב ניתוח חולים עם מחלה נתיחה עלול לפגוע בהישרדות הכוללת של חולים עם סרטן מעי גס ורקטום.
The Lancet Oncology
לידיעה ב-MedPage Today