מתן בתר-ניתוחי של חסם הביתא Propranolol (דרלין), עם מעכב COX-2, Etodolac (אתופן), הוביל לשיפור משמעותי בסמני ממאירות וגרורות ולווה בהפחתת שיעורי הישנות לאחר הסרת גידול מעי גס ורקטום, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מישראל, בראשות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, שפורסמו בכתב העת Cancer.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קדם-קליניים הציעו כי ייתכן שחרור עודף של קטכולאמינים ופרוסטגלנדינים במהלך טיפול ניתוחי בסרטן. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את תוצאות מתן בתר-ניתוחי של חסמי מסלולים אלו בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום.
המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, כלל 34 חולים, כאשר Propranolol ו-Etodolac ניתנו במהלך 20 ימים סביב הניתוח, החל מיום 5 לפני הניתוח. הגידולים שהוסרו נשלחו לבדיקת הגנום לקביעת פרופיל רנ"א שליח ומסלולי בקרת שעתוק.
המשתתפים בקבוצת ההתערבות טופלו ב-Etodolac פומי במינון 400 מ"ג, פעמיים ביום וב-Propranolol במינון 20 מ"ג במהלך חמשת הימים טרם הניתוח, במינון 80 מ"ג ביום הניתוח, במינון 40 מ"ג בשבוע הראשון לאחר הניתוח ובמינון 20 מ"ג בשבוע האחרון.
מניתוח לפי כוונה לטפל, שיעורי ההישנות לאחר 3 שנים עמדו על 12.5% בקבוצת הפלסבו (16 חולים) ועל 33.3% בקבוצת ההתערבות (18 חולים). ההבדל הנ"ל לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת, בחולים עם היענות לפרוטוקול המחקר השיעורים המקבילים עמדו על 0% ו-29.4%, בהתאמה, אך המחקר לא היה בעל עוצמה מספקת להערכת השפעות התרופות על שיעורי ההישנות וההישרדות.
באשר לסמנים מולקולאריים של הגידול, התוצאות העידו כי הטיפול המשולב הפחית את מעבר אפיתליאלי למזנכימאלי והסננת גידול ע"י מונוציטים חיוביים ל-CD14 ותאי B חיוביים ל-CD19. עוד תועדה עליה בתאי Natural Killer Cells חיוביים ל-CD56.
מניתוח פעילות שעתוק עלה עלו השפעות חיוביות על 12 מבין 19 גורמי שעתוק אפשריים הקשורים לסרטן מעי גס ורקטום, עם שינויים שבעבר נקשרו עם תוצאות טובות יותר.
הטיפול התרופתי נסבל היטב, עם סיבוכים מינוריים בקבוצת הטיפול ובקבוצת הפלסבו.
החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר מהווים בסיס טוב להשלמת מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של הטיפול המשולב על שיעורי ההישרדות ללא-מחלה ושיעורי ההישרדות הכוללים בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום.
Cancer. Published online June 13, 2020
לידיעה במדסקייפ