מאת מערכת אי-מד
מחקר חדש המתפרסם ב-BMJ מדווח כי ביצוע פעילות גופנית שווה באפקטיביות שלה בהפחתת תמותה להתערבות תרופתית..
מטרת החוקרים הייתה לקבוע את האפקטיביות ההשוואתית של ביצוע פעילות גופנית מול התערבות תרופתית על הורדת הסיכון לתמותה. המחקר היה מטה-אפידמיולוגי, ובוצע באמצעות מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו תוצאות תמותה תוך השוואת האפקטיביות של תרגילי פעילות גופנית מול התערבות תרופתית או כל אחד מהם מול פלצבו או טיפול רגיל.
נכללו בסקירה השיטתית מחקרים במדליין ובמאגר המידע של קוקריין. יעד המחקר המרכזי היה תמותה, וסינטיזת הנתונים של תוצאות התמותה במחקרי הפעילות הגופנית והתרופות נעשתה תוך שימוש בשיטת של מטה-אנליזה מערכתית אקראית.
נכללו בעבודה 16 מטה-אנליזות (4 של פעילות גופנית ו-12 של תרופות). שילוב של 3 מחקרים חדשים נוספים של פעילות גופנית הוביל לכך שבסה"כ נאסף מידע מ-305 מחקרים רנדומליים ומבוקרים שכללו בסה"כ 339,274 משתתפים.
לאורך כל 4 המצבים (מניעה שניונית של מחלת לב כלילית, שיקום לאחר שבץ, טיפול באי ספיקת לב, מניעת סוכרת) עם עדויות על האפקטיביות של פעילות גופנית על תוצאות תמותה , 14,176 משתתפים חולקו באופן אקראי להתערבות באמצעות פעילות גופנית ב-57 מחקרים.
לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטי בין התערבות באמצעות פעילות גופנית או באמצעות טיפול תרופתי במסגרת מניעה שניונית של מחלת לב כלילית וכך גם לגבי טיפול למניעת סוכרת בקרב משתתפים עם קדם-סוכרת.
הפעילות הגופנית הייתה אפקטיבית יותר מתרופות בקרב מטופלים לאחר שבץ: יחס סיכון של 0.09 בהשוואה לנוגדי קרישה , בטווח בר סמך של בין 0.01-0.7 , ויחס סיכון של 0.1 מול נוגדי טסיות, בטווח של 0.01-0.62 .
טיפול במשתנים היה יעיל יותר מפעילות גופנית במשתתפים עם אי ספיקת לב (יחס סיכון של פי 4.11 לפעילות מול משתנים, בטווח בר סמך של בין 1.17-24.76 .
החוקרים מדווחים כי חוסר עקביות בין השוואות ישירות ללא ישירות לא היה משמעותי.
מסקנת החוקרים היא למרות שיש יחסית מעט מחקרים שבחנו את האפקט של פעילות גופנית, המחקרים הרנדומליים הקיימים מצביעים על כך שהתערבות באמצעות פעילות גופנית ותרופות רבות דומה במונחי האפקט על התמותה במניעה שניונית של מחלת לב כלילית, שיקום שבץ, טיפול באי ספיקת לב ומניעת סוכרת.
BMJ. Published online October 2, 2013
הערת המערכת: נתונים מרשימים ומעודדים... נראה לנו שהמסר אינו צריך להיות דווקא להפסיק טיפול תרופתי ולהתחיל לרוץ..החשיבות היא בהעברת המסר גם לרופאים וגם למטופלים שלפעילות הגופנית יש אפקט חזק מאוד שחייב להיות משולב בכל הטיפולים שנבחנו באנליזה, ומן הסתם גם במצבים בריאותיים רבים אחרים.
יש להניח שאנליזה שתבדוק שילוב של פעילות גופנית ביחד עם טיפול תרופתי הולם עשוייה להצביע על אפקטיביות גדולה יותר מאשר פעילות או תרופות בלבד. ואם נוסיף על כך גם מרכיבים אחרים של סגנון חיים כמו תזונה בריאה, הימנעות מעישון, הורדת לחץ וסטרס נפשי סביר להניח שיהיה לכך אפקט סינרגטי נוסף.