מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי שומן פריקרדיאלי מלווה בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב, בפרט בנשים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השמנה הינה גורם סיכון מוכח היטב לאי-ספיקת לב. עם זאת, אין נתונים רבים אודות החשיבות של שומן פריקרדיאלי על התפתחות אי-ספיקת לב.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין נפח שומן פריקרדיאלי, כפי שנקבע על-פי בדיקת CT של הלב ב-6,785 משתתפים (3,584 נשים) ללא מחלה קרדיווסקולארית קודמת, אשר לקחו חלק במחקר MESA (Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת נפח שומן פריקרדיאלי כמשתנה רציף ודיכוטומי.
במהלך מעקב של 90,686 שנות-אדם (חציון של 15.7 שנים), 385 משתתפים (5.7%) אובחנו לראשונה עם אי-ספיקת לב. מהנתונים עולה כי נפח השומן הפריקרדיאלי היה קטן יותר בנשים מגברים (69 לעומת 92 סמ3, p<0.001).
מניתוח רב-משתני עלה כי כל עליה של סטיית תקן אחת בנפח השומן הפריקרדיאלי לוותה בעליה גדול יותר בסיכון לאי-ספיקת לב בנשים (יחס סיכון של 1.44, P<0.001) מאשר בגברים (יחס סיכון ש 1.13, p=0.03).
נפח שומן פריקרדיאלי גדול יותר (70 סמ3 ומעלה בנשים; 120 סמ3 ומעלה בגברים) לווה בסיכון גבוה כפליים לאי-ספיקת לב בנשים (יחס סיכון של 2.06, p<0.001) ובעליה של 53% בסיכון לאי-ספיקת לב בגברים (יחס סיכון של 1.53, p=0.006).
מניתוח סטטיסטי עלה כי הסיכון המוגבר לאי-ספיקת לב נותר משמעותי לאחר תקנון נוסף למדדי השמנה, שומן בטני או ויסראלי, או סמני דלקת ועקה המודינאמית.
החוקרים מציינים כי עליה בנפח שומן פריקרדיאלי לוותה בעיקר בעליה בסיכון לאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור (p<0.001), עם עליה לא-מובהקת סטטיסטית בסיכון לאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד (p=0.31).
ממצאי המחקר מעידים על קשר בין שומן פריקרדיאלי ובין סיכון מוגבר לאי-ספיקת לב, בעיקר אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור, כאשר העליה בסיכון לאי-ספיקת לב בולטת יותר בנשים מאשר בגברים.
J Am Coll Cardiol. 2021 Jun, 77 (21) 2638–2652
לידיעה במדסקייפ