הפרעות בעלות פוטנציאל ממאיר בחלל הפה כוללות לויקופלקיה של הפה (Oral Leukoplakia), אריתרופלקיה של הפה (Oral Erythroplakia), פיברוזיס בשכבה תת-רירית, ליכן פלאנוס של חלל הפה, PVL (Proliferative Verrucose Leukoplakia) ו-Actinic Keratosis. לאחר אבחנת נגעים אלו, חשוב להשלים בירור הולם, כאשר על הרופאים לשקול את המאפיינים ההיסטולוגיים, מאפייני הנגע, מיקומו בפה, גורמי הסיכון של המטופל ואנמנזה מפורטת.
במאמר שפורסם בכתב העת Dental Clinics of North America מפרטים הכותבים מספר פרמטרים בנוגע להערכה והטיפול במקרים של הפרעות בעלות פוטנציאל ממאיר בחלל הפה. הכותבים מבהירים כי מדובר בסוגיה מאתגרת, כאשר לכל נגע ניואנסים שונים בנוגע לסיכון ולפוטנציאל ההתמרה הממארת.
הכרת משתנים אלו חיונית בייעוץ לחולים אודות האבחנה ואפשרויות הטיפול ובבחירת ההתערבויות לאורך המעקב. למרות שקשה לנבא התקדמות לממאירות של נגעים אלו, רופאים יכולים לקחת בחשבון גורמי סיכון שונים דוגמת הרגלי עישון וצריכת אלכוהול, מיקום בסיכון גבוה בחלל הפה וגודל הנגע, במטרה לבחור בתכנית המתאימה לכל מטופל. ייעוץ עם פתולוג לדון במראה ההיסטולוגי ומאפייני הנגע עשויים לספק מידע ו/או המלצות נוספות.
חשוב להסביר לחולים אלו על גורמי סיכון הפיכים לסרטן בחלל הפה, דוגמת עישון סיגריות וצריכת אלכוהול רבה, כך שיוכלו לערוך את השינויים הנדרשים בכדי להביא לנסיגה/היעלמות חלק מהנגעים הללו. עישון סיגריות וצריכת אלכוהול רבה הם גורמי סיכון מוכרים לסרטן חלל הפה והפרעות בחלל הפה בעלות פוטנציאל ממאיר.
גישות טיפול אפשריות להפרעות בעלות פוטנציאל ממאיר בחלל הפה כוללות הסרה ניתוחית/אבלציה, טיפול פוטודינאמי ומעקב. הכותבים מבהירים כי ממחקרים עולה כי הסרה ניתוחית של נגעים דיספלסטיים עשויה להפחית את הסיכון להתמרה ממארת, אך אינה מעלימה את הסיכון כלילי, ובחלק מהמקרים, אינה משפיעה על הסיכון להתמרה ממארת בהשוואה למעקב בלבד.
Dent Clin North Am. 2018;62:1-27
לידיעה במדסקייפ