חדשות

הנחיות לטיפול באתלטים בעלי סיכון לסבול מהפרעות אכילה (מתוך J Athl Train)

09/03/2008

ה-National Athletic Trainers' Association פרסם הצהרת עמדה עבור מספקי שירות רפואי, מאמני אתלטים ואנשים אחרים העובדים עם אתלטים, שנמצאים בסיכון להפרעות אכילה או כאלה שסובלים מהפרעות אכילה. ההנחיות למניעה, אבחון וניהול של הפרעות אכילה באתלטים פורסמו במהדורת פברואר של Journal of Athletic Training.

 

הפרעות אכילה באתלטים מאופיינות על ידי ספקטרום רחב של עמדות והתנהגויות שליטה באכילה ובמשקל שאינן הולמות. ספקטרום זה כולל דאגות בנוגע למשקל וצורת הגוף, תזונה לא טובה או צריכה קלורית לא מתאימה או שניהם, אכילה בזלילה, שימוש במשלשלים, במשתנים ובגלולות להרזיה ושיטות קיצוניות לשליטה במשקל, כגון צום, הקאה ופעילות גופנית מוגזמת. המועדות של אתלטים לסבול מהפרעות אכילה היא דאגה רצינית בשל הדרישות הפיזיולוגיות הגבוהות, שנכפים עליהם על ידי אימון בעוצמה גבוהה ובנפח גבוה.

 

אתלטים עם הפרעות אכילה לעיתים רחוקות מדווחים על הסימפטומים שלהם, לעיתים קרובות מכחישים את מצבם ובאופן טיפוסי מתנגדים להפניה לקבלת טיפול רפואי. כדי להשיג תוצאות טובות, אנשי מקצוע צריכים להתמודד במיומנות עם בדיקות סקר והתערבויות. למאמני אתלטים מורשים ולחברים בצוות המספק שירות רפואי יש את היכולת והאחריות לשחק תפקיד פעיל בתחום זה. על ידי כך שהם באים במגע עם האתלט כל יום, המאמנים יכולים ליצור רמה של מעקב רפואי הדרושה לאבחון מוקדם, תכנון טיפול, מעקב והיענות.

 

מטרת הנחיות אלה היא להציע ידע ספציפי ומיומנויות לפתרון בעיות למניעה, אבחון וניהול טוב יותר של הפרעות אכילה על ידי מאמני אתלטים מורשים ואנשים אחרים המעורבים בשמירה על בריאות האתלטים ובשיפור היכולות שלהם. בגלל המורכבות של ניהול הפרעות אכילה באתלטים, ההצהרה מעודדת שיתוף פעולה בין מקצועי בין רופאים, דיאטניות, פסיכותרפיסטים, מאמני אתלטים מורשים, מנהלים, מדריכים ואנשים אחרים הקרובים משמעותית לאתלט.

 

השכיחות של הפרעות אכילה בקרב אתלטים אינה מתועדת היטב בגלל מגבלות מתודולוגיות של מחקרים, שבוצעו עד היום, בעיקר בשל חסר בכלי הערכה מתוקננים ובקריטריונים עקביים להגדרת הפרעות אכילה. למרות זאת, ההערכות נעות עד ל-62% באתלטיות ו-33% באתלטים.

 

להפרעות אכילה יש השפעות בלתי רצויות על הבריאות ועל יכולות גופנית ואף יכולות לגרום למוות בחלק מהמקרים. ההשפעות הבלתי רצויות משתנות מאוד כתלות במצב הבריאותי הנוכחי של האתלט, בדרישות של האימונים שהוא עושה, בסוג, בחומרה ובמשך הפרעה האכילה, בהיקף החסר התזונתי, בקיום בו זמנית של הפרעות נפשיות וגופניות אחרות ובעיתוי ובאיכות ההתערבויות הטיפוליות.

 

גורמים ביולוגיים אינדיבידואליים, פסיכולוגיים, סוציו-תרבותיים ומשפחתיים של כל אתלט עם הפרעות אכילה מביאים לתגובות שונות לאסטרטגיות טיפוליות. המורכבות, הזמן הדרוש ומחיר הניהול של הפרעות אכילה דורשים גישה רב מקצועית המייצגת רפואה, תזונה, בריאות נפש, אימון אתלטי וניהול אתלטים כדי לקדם אבחון מוקדם וטיפול. הגישה הרב מקצועית גם מאפשרת לאתלטים סימפטומטים לבקש עזרה יותר בקלות ובכך מגדילה את הפוטנציאל להתאוששות מלאה. יש לציין כי יש חשיבות שווה לביסוס תוכניות חינוך במטרה למנוע הפרעות אכילה.

 

להלן פירוט ההנחיות :

  1. זיהוי צוות רב מקצועי של מטפלים מומחים המיומנים באבחון מוקדם, טיפול ומתן עזרה אחרת במקרה הצורך. כאשר צוות זה צריך לכלול את התחומים הבאים : רפואה, תזונה, בריאות נפש ואימון אתלטים.
  2. יש לכלול מנהל אתלטים בצוות.
  3. על הצוות ליצור ולהשריש פרוטוקול ניהול מקיף כדי לקדם אבחון מוקדם, הערכה מדויקת וטיפול באתלטים עם הפרעות אכילה.
  4. יש לערב ייעוץ משפטי ואישי בתכנון, פיתוח והשרשת פרוטוקול הניהול.
  5. יש לבסס אסטרטגית סיקור, שתאתר סימנים וסימפטומים של הספקטרום המלא של התנהגויות אכילה ואיבוד משקל לא הולמות כגורמי סיכון לסבול מהפרעות אכילה. אסטרטגיית סיקור זו תבוצע במהלך הבדיקה הרפואית ובמהלך לקיחת אנמנזה רפואית.
  6. יש לפתח מדיניות, שתגדיר כיצד מדריכים צריכים להגיב בפני אתלטים בכל הקשור לנושאים של משקל הגוף ויכולות ולמנוע מהמדריכים מללחוץ על האתלטים לרדת במשקל.
  7. יש לתכנן תוכניות התנהגויות וחינוכיות מובנות עבור כל האתלטים, מדריכים, מאמני אתלטים מורשים, מנהלים וצוות נוסף למניעת הפרעות אכילה.

 

מאמן אתלט מורשה יכול לשחק תפקיד משמעותי כמטפל, מחנך ונותן מידע למטופל. יש צורך במערך מקיף של התערבויות ואסטרטגיות חינוכיות, שיתאים לאתגרים בהבנה ועבודה עם אתלטים הסובלים מהפרעות אכילה או כאלה הנמצאים בסיכון לסבול ממצב זה. המפתח הוא לבסס רשת של אנשי מקצוע מורשים ובעלי ידע, שיוכלו להתמודד עם ההתערבויות בצורה מיומנת, שיספקו רצף טיפולי, שיבצעו בדיקות סקר לאבחון מוקדם ושיפתחו תוכניות חינוכיות למניעה.

 

J Athl Train. 2008;43:80-108

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני