מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of Rheumatology עולה כי בחולים עם פיברומיאלגיה, תסמיני דיספפסיה, עצירות ואיכות חיים על-רקע דיספפסיה היו חמורים יותר בחולים עם RA (Rheumatoid Arthritis) ובביקורות. החוקרים משערים כי חומרת התסמינים הגסטרואינטסינאליים בחולי פיברומיאלגיה עשויה להשפיע לרעה על איכות החיים שלהם.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את השכיחות והחומרה של תסמינים גסטרואינטסטינאליים בחולי פיברומיאלגיה. מדגם המחקר כלל 152 נשים עם פיברומיאלגיה (גיל ממוצע של 45.4 שנים), 98 נשים עם RA (גיל ממוצע של 45.5 שנים) ו-60 ביקורות בריאות (גיל ממוצע של 44 שנים). כל החולים נשאלו אודות חומרת הכאב הכרוני, תסמיני פיברומיאלגיה, תסמיני דיספפסיה, באמצעות מדד VAS (Visual Analog Scale) ומדד דיכאון-חרדה.
החולים התבקשו להשיב על שאלות בנוגע להפרעות הכוללות עצירות ואת חומרת עצירות, וכן שאלות בנוגע לחומרת הפגיעה באיכות החיים משנית לדיספפסיה ועצירות.
מהתוצאות עולה כי בחולים עם פיברומיאלגיה תועדה חומרה רבה יותר של תסמינים גסטרואינטסטינאליים דוגמת נפיחות, ריפלוקס, גיהוקים, טעם מר והקאות, בהשוואה לחולים עם RA וביקורות (p<0.01). בחולים עם פיברומיאלגיה תועדה הפרעה חמורה יותר באיכות החיים על-רקע דיספפסיה, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות (p<0.01). בחולים עם פיברומיאלגיה ו-RA שכיחות עצירות הייתה גבוהה יותר בהשוואה לביקורות (42.1%, 48%, 21.7%, בהתאמה, p<0.01). הפגיעה באיכות החיים על-רקע עצירות הייתה משמעותית יותר בחולים עם פיברומיאלגיה, בהשוואה לביקורות (p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם פיברומיאלגיה, תסמיני דיספפסיה, עצירות ואיכות חיים על-רקע דיספפסיה היו חמורים יותר בחולים עם RA.
J Rheumatol. 2009 Aug;36(8):1720-4
לידיעה ב-NELM