אין טיפולים רבים שהוכחו כיעילים בחולים עם ממאירות תאי קשקש גרורתית או חוזרת של הראש והצוואר, כאשר הטיפול ב-Pembrolizumab (קיטרודה) הדגים במחקרים בשלב-מוקדם יעילות ובטיחות. במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי Pembrolizumab לווה בהארכה משמעותית של ההישרדות הכוללת, לצד פרופיל בטיחות מתקבל על הדעת.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, בתווית-פתוחה, בשלב 3, אשר כלל 97 מרכזים רפואיים ב-20 מדינות. מדגם המחקר כלל חולים עם ממאירות תאי קשקש של הראש והצוואר, עם עדות להתקדמות במהלך או לאחר טיפול מבוסס-פלטינום כנגד מחלה חוזרת ו/או גרורתית, או אלו עם הישנות או התקדמות המחלה בתוך 3-6 חודשים מטיפול משולב קודם שכלל פלטינום למחלה מתקדמת-מקומית. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Pembrolizumab במינון 200 מ"ג כל שלושה שבועות, או טיפול בהתאם לבחירת הרופא המטפל ב-Methotrexate, Docetaxel או Cetuximab. התוצא העיקרי היה ההישרדות הכוללת בניתוח לפי כוונה לטפל. בטיחות הטיפול נבחנה גם כן.
בין דצמבר 2014 ועד מאי 2016 חולקו באקראי 247 חולים לטיפול ב- Pembrolizumab ו-248 חולים חולקו לטיפול סטנדרטי. נכון ל-15 במאי, 2017, 181 מבין 247 החולים (73%) בקבוצת הטיפול ב- Pembrolizumab ו-207 מבין 248 החולים (83%) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי הלכו לעולמם. חציון משך ההישרדות הכוללת עמד על 8.4 חודשים עם Pembrolizumab ועל 6.9 חודשים עם טיפול סטנדרטי (יחס סיכון של 0.80, p=0.0161).
החוקרים מדווחים כי אירועים חריגים על-רקע הטיפול, בדרגה 3 או גרוע יותר, היו פחות נפוצים בקרב חולים שטופלו ב- Pembrolizumab (13% לעומת 36%). האירועים החריגים הנפוצים כללו תת-פעילות של בלוטת התריס עם Pembrolizumab (13%) ועייפות עם הטיפול הסטנדרטי (18%). מקרי תמותה על-רקע הטיפול התרופתי תועדו בארבעה מקרים בקבוצת Pembrolizumab (גורם לא-ספציפי, התנקבות מעי גס, התקדמות נגע ממאיר ותסמונת Stevens-Johnson Syndrome) ובשני מקרים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (התקדמות נגע ממאיר ודלקת ריאות).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת תוצאות הטיפול ב- Pembrolizumabכתכשיר בודד, או כחלק מטיפול משולב, בחולים עם מחלה בשלב מוקדם.
The Lancet, November 30, 2018