מאת ד"ר עמית עקירוב
מתוצאות מחקר חדש עולה כי הדרכה ותמיכה עשויים לשפר מודעות להיפוגליקמיה בחולים עם סוכרת מסוג 1 עם מחלה ממושכת והפרעה במודעות לאירועי היפוגליקמיה, ללא פגיעה באיזון רמות הסוכר בדם.
החוקרים מדווחים כי מהנתונים עולה כי פגיעה במודעות להיפוגליקמיה משפיעה על איכות חייהם של חולים רבים עם סוכרת מסוג 1 וניתן לשפר זאת באמצעות הדרכה ותמיכה, ללא תלות באופן הטיפול באינסולין וניטור רמות הסוכר בדם.
כמחצית מהחולים עם סוכרת מסוג 1 במשך למעלה מ-15 שנים אובחנו עם אירועי היפוגליקמיה חמורים, שדרשו סיוע של אדם אחר להחלמה. כרבע מהחולים הללו מפגיעה במודעות להיפוגליקמיה ואירועי היפוגליקמיה חמורים נפוצים פי שש בחולים אלו.
פגיעה במודעות להיפוגלקימיה נפוצה יותר בחולים עם סוכרת מסוג 1 במשך למעלה מחמש שנים, בהם הלבלב אינו מייצר עוד אינסולין בעצמו. בקבוצה זו, חשיפה חוזרת לרמות נמוכות של סוכר בדם מובילה לאובדן סימני אזהרה מוקדמים להיפוגליקמיה עד שרמות הסוכר נופלות מתחת לסף המלווה בליקוי קוגניטיבי. התוצאה היא אירועי בלבול וחוסר יכולת לטפל באופן עצמאי בהיפוגליקמיה (היפוגליקמיה חמורה).
במחקר הנוכחי ערכו החוקרים השוואה של התועלת של גישות שונות לאיזון וניטור רמות הסוכר בדם בחולים עם הפרעה במודעות להיפוגליקמיה, שהוגדרה כמדד Gold של 4 ומעלה. 97% מהחולים נטלו טיפול בזריקות יומיות מרובות בתחילת המחקר ו-3% טופלו במשאבות אינסולין. ריכוז HbA1c עמד בממוצע על 8.3%.
לפני ההקצאה האקראית, החולים לקחו חלק במפגשי הדרכה במשך 1-2 שעות, שהתמקדו בארבע נקודות: לא לדחות טיפול בהיפוגליקמיה; זיהוי נקודות זמן אישיות של סיכון מוגבר; זיהוי תסמינים עדינים; אישור רמות סוכר נמוכות בדם באמצעות ניטור עצמי סדיר, בעיקר אירועי היפוגליקמיה ליליים. החולים קיבלו גם מידע אודות התאמה עצמית של אינסולין בהתאם לצריכת פחמימות, ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם ופעילות מתוכננת. הם קיבלו הוראה לצרוך פחמימות כאשר רמות הסוכר נפלו מתחת ל-72 מ"ג לד"ל.
96 החולים חולקו באקראי לאחת מארבע קבוצות: זריקות יומיות מרובות עם ניטור-עצמי של רמות הוסכר בדם, זריקות יומיות מרובות עם ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם וניטור רציף של רמות הסוכר בדם בזמן-אמת, עירוי תת-עורי רציף של אינסולין עם ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם, או עירוי תת-עורי רציף של אינסולין עם ניטור עצמי של רמות הסוכר בדם וניטור רציף של רמות הסוכר בדם. החולים נקראו לביקורת כל ארבעה שבועות, עם שיחות טלפון שבועיות לחיזוק ההנחיות בנוגע להתאמת מינון אינסולין והימנעות מאירועי היפוגליקמיה.
בסיכומו של דבר, אירועי היפוגליקמיה ביוכימית (רמות סוכר של 54 מ"ג לד"ל ומטה) ירדו מ-53 דקות ב-24 שעות ל-24 דקות ב-24 שעות, ללא החמרה בריכוז HbA1c. מדדי Gold השתפרו מ-5.1 ל-4.1. החוקרים לא זיהו הבדלים במודעות בין זריקות יומיות מרובות עם עירוי תת-עורי רציף של אינסולין ובין ניטור עצמי של רמות הסוכר עם מדידות בזמן אמת, הפחתת אירועי היפוגליקמיה חמורים, חשש מהיפוגליקמיה ומינוני אינסולין עם ערכי HbA1c מקבילים לאחר 24 שבועות. עם זאת, שביעות הרצון של החולים הייתה גדולה יותר עם טיפול שכלל עירוי תת-עורי רציף של אינסולין בדם וזריקות יומיות מרובות.
מהנתונים עולה כי ניתן לשבור את מעגל הרשע הנ"ל של פגיעה במודעות להיפוגליקמיה.
Diabetes Care 2014
לידיעה במדסקייפ