מאת מערכת אי-מד
מחקר חדש מה-Diabetes Obes Metab מצביע על כך שהוספת linagliptin (טרג'נטה, בורינגר אינגלהיים) לאינסולין הובילה לשיפור באיזון הגליקמי ולירידה בהיפוגליקמיות בחולי סוכרת סוג 2 קשישים, למרות שמינוני אינסולין לא פחתו.
החוקרים מציינים ברקע כי מטופלים מבוגרים עם משך ארוך של סוכרת סוג 2 נדרשים לעיתים קרובות לטיפול באינסולין. עם זאת, החשש להיפוגליקמיות מהווה את הדאגה המרכזית בטיפול זה. התרופות ממשפחת מעכבי ה-DPP-4 הדגימו יכולתן לשפר היפרגליקמיה בקבוצת מטופלים פגיעה זו ללא עלייה בסיכון להיפוגליקמיות.
באנליזה הנוכחית נעשה שימוש בניתוח שהוגדר מראש לבחינת הבטיחות במחקרי הלינגליפטין ע"י הערכת הסיכון להיפוגליקמיה כאשר לינגליגפטין ניתן כתוספת לטיפול באינסולין בזאלי באוכלוסיה קשישה (מעל 70) . החוקרים השתמשו במידע מתוך 2 מחקרים אקראיים, מבוקרי פלציבו שנמשכו לאורך 24 ועד מעל 52 שבועות.
החוקרים מדווחים שנכללו 247 מטופלים בגיל ממוצע 74 + 4 שנים, עם ממוצע HbA1c של 8.2 + 0.8% אשר היו תחת טיפול באינסולין בזאלי (המינון הבזאלי היומי היה של 36 + 25 יח' ) .
השינוי ב-HbA1c מתחילת המחקר במטופלי לינגליפטין בהשוואה לקבוצת הפלציבו היה 0.77%- (בטווח בין 0.95- ל-0.59- , p < 0.0001 ) לאחר 24 שבועות.
הסיכון לאירועי היפוגליקמיות (מאומתות , היינו רמת סוכר מתחת ל-70 מ"ג/ד"ל, ובסה"כ) , היה קטן יותר באופן מובהק בקבוצת הלינגליפטין בהשוואה לפלציבו : 0.61 להיפוגליקמיות מאומתות (בטווח 0.39-0.97) ו-0.59 לכלל ההיפוגליקמיות (בטווח 0.37-0.94) .
מעבר לכך, הייתה ירידה מובהקת בסיכון להיפוגליקמיות במטופלים בקבוצת הלינגליפטין אשר סבלו מהפרעות בתפקודי כליה : סיכון יחסי של 0.45 (בטווח 0.27-0.76) , וכן גם בסיכון להיפרגליקמיה בדרגה בינונית (HbA1c בין 7.5% ל-9.0% ) עם סיכון יחסי של 0.51 (בטווח 0.27-0.99) , וכן גם ברמות סוכר בצום של עד 152 מ"ג/ד"ל עם סיכון יחסי של 0.49 (בטווח 0.28-0.86) , וכן גן צורך במינונים גבוהים יותר של אינסולין (מעל 35.6 יח' ליום) עם סיכון יחסי של 0.46 (בטווח 0.23-0.91) . כל התוצאות הנ"ל היו מובהקות סטטיסטית עם p < 0.05 .
אירועי היפוגליקמיה חמורים היו נדירים וספורים בקבוצת הלינגליפטין (0.8%) לעומת פלצבו (2.5%) , עם סיכון יחסי של 0.21, בטווח 0.02-2.3.
החוקרים מסכמים ומדגישים כי למרות השיפור בהיפר הגליקמיה בקבוצת שטופלה בנוסף גם בלינגליפטין, ומבלי שהייתה ירידה במינוני האינסולין בקבוצה זו, הוספת הלינגליפטין לאינסולין הבזאלי הפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיות.
החוקרים ממליצים לחקור את המנגנון הביולוגי של תופעה זו אותה ייתכן ואפשר להסביר באפקט נוסף של האינקרטינים.
Diabetes Obes Metab. 2015 May 13.