מאת ד''ר עמית עקירוב
במאמר שפורסם בכתב העת Nutrition, Metabolism & Cardiovascular Diseases מדווחים חוקרים על ממצאי סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מהם עולה כי הטיפול ב-Insulin Degludec (טרגלודק) מלווה בשיעורים נמוכים יותר של היפוגליקמיה לילית, בהשוואה ל-Insulin Glargine (לנטוס), בליווי ירידה בממוצע ריכוז הסוכר בדם בצום, בפרט בחולים עם סוכרת מסוג 2.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול באינסולין בזאלי מלווה בסיכון מופחת להיפוגליקמיה, בהשוואה לאינסולין מסוג NPH, אך היפוגליקמיה עדיין מהווה מכשול משמעותי להשגת יעדי ריכוז סוכר בדם בצום בחולי סוכרת. טרגלודק הינו אינסולין בזאלי חדש, היוצר מולטי-הקסמרים מסיסים לאחר זריקה תת-עורית, כאשר התוצאה היא משך פעולה ארוך יותר והשפעה יציבה להפחתת רמות הסוכר בדם. במסגרת הסקירה הנוכחית ביקשו החוקרים להשוות את ההשפעה של טרגלודק על ריכוז הסוכר בדם בצום והיפוגליקמיה לילית, בהשוואה לטיפול בלנטוס.
החוקרים כללו בסקירה נתונים משבעה מחקרים בשלב 3a, אקראיים, בתווית-פתוחה, בהם נערכה השוואה בין טרגלודק פעם ביום אל מול לנטוס פעם ביום. שני מחקרים כללו 957 חולים עם סוכרת מסוג 1 וחמישה מחקרים כללו בסך הכל 3,360 חולים עם סוכרת מסוג 2; כל המחקרים ארכו 26-52 שבועות. היפוגליקמיה מאושרת הוגדרה בנוכחות ריכוז סוכר בדם נמוך מ-56 מ"ג לד"ל או אירוע חמור שדרש סיוע של אדם אחר, והיפוגליקמיה לילית אירעה בין השעות 00:01 ועד 05:59.
בכל המחקרים, ריכוז סוכר ממוצע בצום בתום המחקר היה נמוך יותר עם טרגלודק, בהשוואה ללנטוס, כאשר בשלושה מחקרים ההבדל היה מובהק סטטיסטית. בדומה, הטיפול בטרגלודק לווה בשיעור נמוך יותר של היפוגליקמיה לילית מאושרת, בהשוואה ללנטוס, וגם במקרה זה ההבדל היה מובהק סטטיסטית בשלושה מחקרים, ללא תלות בסוג הסוכרת או בטיפול ברקע.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי עם טיפול בטרגלודק, בהשוואה לטיפול בלנטוס, שיעור אירועי היפוגליקמיה לילית מאושרת וריכוז הסוכר הממוצע בדם בצום היו נמוכים יותר משמעותית, בפרט בחולים עם סוכרת מסוג 2.
Nutrition, Metabolism & Cardiovascular Diseases (2015) 25, 898-905