מאת ד''ר עמית עקירוב
במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Technology & Therapeutics מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי היעילות והבטיחות של טיפול בטוג'או (Insulin Glargine 300 U/mL), שהודגמה במחקרים קודמים, תוארה גם כאשר זריקת האינסולין ניתנה עד שלוש שעות לפני או אחרי מועד ההזרקה הקבוע.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לאינסולין טוג'או פרופיל פעילות קבוע וממושך יותר, בהשוואה לטיפול באינסולין לנטוס (Insulin Glargine 100 U/mL) ובמחקרים קליניים לווה באיזון גליקמי דומה, אך עם שיעור נמוך יותר של אירועי היפוגליקמיה. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון אם השפעות אלו מושפעות משונות במועד הזרקת האינסולין ולצורך כך השלימו שני תתי-מחקרים.
המשתתפים המתאימים השלימו שישה חודשים של התאמת הטיפול באינסולין טוג'או במחקרי EDITION 1 (109 חולים) ו-EDITION 2 (89 חולים), עם ריכוז המוגלובין ממוצע של 7.3%. משתתפים אלו חולקו באקראי לקבוצות בהן הומלץ להגדיל את השונות במרווחים בין זריקות האינסולין ל-21 או 27 שעות, או לשמירה על מרווחי זריקה של 24 שעות, למשך שלושה חודשים.
החוקרים בחנו את השינוי בריכוז המוגלובין מסוכרר ומדדי יעילות ובטיחות אחרים.
בקבוצת המטופל במרווחי מינון קבועים, 64% מהמשתתפים דיווחו כי כל מרווחי הזרקת אינסולין נעו בטווח 23-25 שעות, זאת בהשוואה ל-15% מאלו בקבוצת הטיפול במרווחים גמישים. בקבוצת הטיפול במרווחי זמן מקובעים, 12% ממרווחי הזמן בין הזריקות נפלו מעבר לטווח 23-25 שעות ו-2% נפלו מחוץ לטווח של 21-27 שעות. מנגד, בקבוצת הטיפול במרווחים גמישים, 41% מהזריקות נפלו מחוץ לטווח של 23-25 שעות ו-16% מהזריקות נפלו מחוץ לטווח של 21-27 שעות בין הזריקות.
ממוצע הריבועים הפחותים להבדל בשינוי בריכוז המוגלובין מסוכרר בין הקבוצות עמד על 0.05% מתחילת המחקר; ההבדל בריכוז הגלוקוז בדם בצום עמד על 2.7 מ"ג/ד"ל וההבדל במינון אינסולין בזאלי יומי עמד על 0 יחידות/ק"ג. לא תוארו הבדלים בשיעור אירועי היפוגליקמיה ואירועים חריגים בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מתירים שונות רבה יותר במועדי הזרקת האינסולין טוג'או (21-27 שעות) בתנאי מחקר, ללא עדות לפגיעה ביעילות או בטיחות הטיפול בחולים עם סוכרת מסוג 2. הדבר עשוי לאפשר לחולים עם סוכרת מסוג 2 חופש רב יותר במועדי מתן זריקות אינסולין בזאלי.
Diabetes Technol Ther. 2016 Feb 3