מאת ד''ר עמית עקירוב
מתוצאות מחקר SWITCH 2 עולה יתרון משמעותי לטיפול באינסולין טרגלודק (Insulin Degludec), בהשוואה ללנטוס (Insulin Glargine) באירועי היפוגליקמיה בחולים עם סוכרת מסוג 2.
מדגם המחקר כלל 721 חולים עם סוכרת מסוג 2, שחולקו ביחס 1:1 לטיפול חד-יומי באינסולין לנטוס או באינסולין טרגלודק שלאחר 32 שבועות טיפול חצו לקבוצת הטיפול הנגדית למשך 32 שבועות נוספים. כל תקופת טיפול כללה שלב טיטרציה בן 16 שבועות ושלב אחזקה בן 16 שבועות.
המדגם כלל חולים שטופלו קודם לכן באינסולין בזאלי ו/או תרופות פומיות לסוכרת, למעט סולפוניל-אוריאה/מגלטינידים, ובסיכון מוגבר להתפתחות היפוגליקמיה על-פי גורמי סיכון. תוצא הסיום העיקרי היה מספר אירועי היפוגליקמיה חמורה (אירועים שדרשו סיוע של אדם אחר) או היפוגליקמיה תסמינית עם עדות לסוכר בדם מתחת 56 מ"ג/ד"ל בתקופות האחזקה.
הטיפול בטרגלודק הוביל לשיעור נמוך משמעותית של אירועי היפוגליקמיה חמורה או אירועי היפוגליקמיה מאושרת ואירועי היפוגליקמיה לילית חמורה או מאושרת, בהשוואה לאינסולין לנטוס. שיעור החולים שפיתחו היפוגליקמיה חמורה במהלך שלב האחזקה עמד על 1.6% עם אינסולין טרגלודק, בהשוואה ל-2.4% עם לנטוס.
החוקרים מציינים כי בסה''כ הייתה ירידה כוללת של 30% בהיפוגליקמיות חמורות במהלך שלב האחזקה, וירידה של 42% בהיפוגליקמיות ליליות חמורות.
שיעור אירועי היפוגליקמיה חמורה היו נמוכים יותר משמעותית עם טרגלודק בהשוואה ללנטוס בכלל תקופת הטיפול: ירידה של 51% , וכן ירידה של 25% בהיפוגליקמיות ליליות חמורות . מאידך, הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר עם טרגלודק לא הייתה נחותה , בהשוואה ללנטוס.
כמו כן, שיעור האירועים החריגים היה דומה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה ללנטוס, הטיפול בטרגלודק הוביל לירידה עקבית באירועי היפוגליקמיה בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה להיפוגליקמיה.
ADA, SWITCH 2