מאת ד''ר עמית עקירוב
מתוצאות מחקר SWITCH 1 עולה יתרון משמעותי לטיפול באינסולין טרגלודק (Insulin Degludec), בהשוואה ללנטוס (Insulin Glargine) באירועי היפוגליקמיה, כאשר הנתונים מעידים כי באוכלוסיית חולי סוכרת מסוג 1 אין חשש מפני בטיחות הטיפול במעבר לטרגלודק מכל אינסולין בזאלי אחר או משאבת אינסולין.
מדובר במחקר כפל-סמיות, בן 64 שבועות, שכלל 501 מבוגרים עם סוכרת מסוג 1, עם לפחות גורם סיכון אחד להיפוגליקמיה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול באינסולין טרגלודק או לנטוס, שניהם ניתנו בשילוב עם Insulin Aspart עם ארוחות למשך 32 שבועות (16 שבועות טיטרציה, 16 שבועות אחזקה), ולאחר מכן חצו לטיפול בלנטוס או טרגלודק.
התוצא העיקרי היה אישור העדר-נחיתות במספר אירועי היפוגליקמיה חמורה (אירועים שדרשו עזרת אדם אחר) או היפוגליקמיה תסמינית עם אישור סוכר בדם מתחת ל-56 מ"ג/ד"ל במהלך שלב האחזקה.
הטיפול בטרגלודק לעומת לנטוס הוביל לשיעור נמוך משמעותית של אירועי היפוגליקמיה חמורה או היפוגליקמיה תסמינית עם אישור בדיקת סוכר בדם (ירידה של 11%) , היפוגליקמיה לילית תסמינית חמורה או עם אישור בדיקת סוכר בדם (ירידה של 36%) והיפוגליקמיה חמורה בשלב האחזקה ובכלל תקופת הטיפול (ירידה של 35%) .
החוקרים מדווחים כי טרגלודק היה עדיף על לנטוס עם שיעור נמוך יותר של חולים שפיתחו היפוגליקמיה חמורה במהלך שלב האחזקה ובכלל תקופת הטיפול. מאידך, החוקרים מדווחים על העדר-נחיתות לפי ריכוז המוגלובין מסוכרר של טרגלודק לעומת לנטוס אשר אושר בשתי תקופות הטיפול (ממוצעים, לאחר 32 שבועות: 6.95% לעומת 6.92%; לאחר 64 שבועות: 6.95% לעומת 6.97%).
כמו כן, שיעור אירועים חריגים היה דומה עם טרגלודק לעומת לנטוס.
החוקרים מסכמים וכותבים כי באוכלוסיית חולי סוכרת מסוג 1, טיפול בטרגלודק הפחית משמעותית את שיעור אירועי היפוגליקמיה חמורה ושיעור אירועי היפוגליקמיה תסמינית והיפוגליקמיה לילית, בהשוואה לטיפול באינסולין לנטוס.
SWITCH 1, ADA