בהתייחסות למחקר זה שפורסם באתר: "הערכת תוצאות טיפול ב-Diazoxide ביילודים קטנים לגיל ההיריון עם היפוגליקמיה בנוכחות היפראינסולינמיה (Acta Paediatr)" כותב עורך מדור הנאונטולוגיה, ד"ר ברנרד ברזילי:
היפוגליקמיה למרות היותה בעיה יחסית קלה לפתרון עדיין מהווה אתגר טיפולי באוכלוסיות מסוימות. אוכלוסיה אחת הנמצאת בברור בסיכון מוגבר לפתח היפוגליקמיה לאחר הלידה, עם כל הסיבוכים הנילווים לכך, הינה אוכלוסיית הפגים הקטנים לגיל ההיריון. הסיבה השכיחה ביותר להיפוגליקמיה בקבוצה זו היא מאגרי גליקוגן מדוללים (הן בשל העובדה שנולדו פגים והן בשל העובדה שנולדו קטנים לגיל ההריון). בתוך קבוצה זו קיימת קבוצה ייחודית שהם אלה שיסבלו מהיפוגליקמיה כתוצאה מהיפראינסולינמיה (פגים וילודים במועד). למרות שמקומות רבים מטפלים בקבוצה זו בין היתר ב- Diazoxide, עדיין אין לנו הרבה מידע על טיפול זה בקרב אוכלוסייה זו. מחקר זה למרות שאינו גדול ביותר (רק 30 יילודים) מצליח להוכיח לפחות כי ה-Diazoxide בטוח לטיפול ביילודים הללו. הוא מתיימר גם לטעון כי הוא טוב יותר מאשר פלצבו ובעצם מקצר את משך המהלך ה"טבעי" של המחלה. לטעמי, משך זמן של 40 שעות עד להשגת בקרה או שליטה על אירועי ההיפוגליקמיה הוא ארוך מידי וחלה חובה עלינו לקצר אותו. אולם ממאמר זה ניתן לראות כי בילודים עם היפוגליקמיה על רקע של היפראינסולינמיה יש לשקול טיפול ב-Diazoxide.