למרות ההתקדמות הגדולה בפרוטוקולים להשראת ביוץ ובשיטות מעבדה מתקדמות, שעורי ההיריון בטיפולי הפריה חוץ גופית עדיין נמוכים יחסית. בהתאם נמשך החיפוש אחר שיטות חדשות לשיפור שעורי ההשרשה של העוברים. גישה אחת שהוצעה היא מתן אספירין במינון נמוך לשם שיפור זרימת הדם באזור ההשרשה. אספירין במינון נמוך מעכב באופן בלתי הפיך את האנזים ציקלו-אוקסיגנאז בטסיות, וכך מונע את היצור של טרומבוקסאן – חומר שיכול לגרום להצרות של כלי דם. מתן יומי של אספירין במינון נמוך גורם לשינוי במאזן, כך שרמות הטרומבוקסאן יורדות ורמות הפרוסטאציקלין עולות, דבר המוביל להתרחבות של כלי הדם ועליה בזרימת הדם. תופעות פיזיולוגיות אלו מהוות את הבסיס ליעילות ולשימוש הנרחב באספירין במינון נמוך של 80-160 מ"ג להגנה על הלב. במינונים נמוכים אלה שיעור תופעות הלוואי נמוך ביותר. מחקרים גם הראו כי מתן אספירין במינון נמוך בשליש השני להריון יכול להפחית את שיעור הסיכון לרעלת הריון. בנוסף, נמצא שמתן אספירין במינון נמוך עשוי להועיל בנשים עם הפלות חוזרות ותסמונת אנטיפוספוליפידים, בעיקר בשילוב עם קלקסאן.
הוצע כי זרימת דם לא מיטבית ברחם עלולה להיות גורם שמפריע לפריון. יתכן וזרימה לא טובה של דם ברחם עלולה לפגוע בהשרשה של העובר ברירית הרחם. מאחר וידוע כאמור שאספירין יכול לשפר את הזרימה של הדם, הועלתה השערה סבירה כי מתן אספירין עשוי להעלות את יכולת רירית הרחם לקלוט את העוברים שמוחזרים לרחם בטיפולי הפריה חוץ גופית. עם זאת, עד כה המחקרים בנדון הראו תוצאות לא חד משמעיות. במחקר החדש נערכה סקירה שיטתית של כל המחקרים שפורסמו ביחס למתן אספירין במינון נמוך לנשים שעוברות טיפולי הפריה. במחקר נכללו שישה מתוך 10 מחקרים אקראיים שהשוו מתן אספירין מול פלצבו או ללא טיפול, ועמדו בדרישות המתודולוגיות של החוקרים. לא נמצא הבדל משמעותי בשיעורי ההיריון בין נשים שקיבלו אספירין במינון נמוך לעומת אלו שקיבלו פלצבו או שלא קיבלו טיפול כלל. נטילת אספירין גם לא השפיעה על שיעורי ההפלות העצמוניות או על מספר ההריונות מחוץ לרחם. מסקנת החוקרים היא כי הנתונים העדכניים ביותר שמצויים בידינו מורים כי לאספירין במינון נמוך אין השפעה חיובית על הסיכוי להריון. בהתאם נראה שאין מקום להמליץ על מתן שגרתי של אספירין לנשים שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית.
Gelbaya et al. Low-dose aspirin for in vitro fertilization: a systematic review and meta-analysis. Human Reproduction Update 2007:13;357–364.