בהשוואה לדוזימטריה סטנדרטית למתן טיפול קרינתי סלקטיבי לחולים עם ממאירות של הכבד, מתן טיפול קרינתי על-בסיס דוזימטריה פרטנית הוביל לשיפור משמעותי בשיעורי התגובה האובייקטיבית של החולים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת The Lancet Gastroenterology & Hepatology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את תוצאות דוזימטריה פרטנית אל מול דוזימטריה סטנדרטית לקביעת הטיפול בקרינה פנימית סלקטיבית בחולים עם ממאירות של הכבד. מחקר DOSISPHERE-01 היה מחקר אקראי, רב-מרכזי, בשלב 2, אשר כלל חולים בגילאי 18 שנים ומעלה מארבעה מרכזים בצרפת. כל החולים אובחנו עם ממאירות כבד מתקדמת-מקומית ולא-נתיחה, עם נגע אחד לפחות שנמדד 7 ס"מ ומעלה, רזרבה כבדית של לפחות 30% לאחר טיפול קרינתי וללא פיזור חוץ-כבדי.
המשתתפים חולקו באקראי לקבוצת דוזימטריה סטנדרטית (מנה של 120 Gy מכוונת לאונה) או דוזימטריה פרטנית (מנה של 205 Gy ומעלה מכוונת לנגע המטרה).
התוצא העיקרי היה שיעורי תגובה אובייקטיבית בנגע המטרה, בהתאם לקריטריוני EASLD, שלושה חודשים לאחר הטיפול הקרינתי. עוד בחנו החוקרים את בטיחות הטיפול בכלל החולים שקיבלו לפחות זריקה אחת של הטיפול.
מדגם המחקר כלל 31 חולים שחולקו לקבוצת דוזימטריה פרטנית ו-29 חולים בקבוצת דוזימטריה סטנדרטית.
מהנתונים עולה כי שיעורי תגובה אובייקטיבית עמדו על 71% (20 חולים) בקבוצת הטיפול הפרטני ועל 36% (10 חולים) בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (P=0.0074).
באשר לבטיחות הטיפול, אירוע חריג חמור אחד לפחות תועד ב-20% מהחולים בקבוצת דוזימטריה פרטנית וב-33% מאלו בקבוצת הדוזימטריה הסטנדרטית. האירועים החריגים הנפוצים בדרגה 3 ומעלה, אשר דווחו במעל 5% מהחולים, כללו מיימת (3% מאלו בקבוצת דוזימטריה פרטנית לעומת 10% מאלו בקבוצת דוזימטריה סטנדרטית), כשל כבדי (6% לעומת 0%, בהתאמה), לימפופניה (34% לעומת 43%, בהתאמה), עליה בריכוזי AST (9% לעומת 10%, בהתאמה) או ALT (9% לעומת 0%, בהתאמה), אנמיה (6% לעומת 5%, בהתאמה), דימום ממערכת העיכול (0% לעומת 10%, בהתאמה) וגרד (0% לעומת 10%, בהתאמה). עוד דווח על מקרה תמותה אחד על-רקע הטיפול בכל קבוצה.
ממצאי המחקר תומכים בדוזימטריה פרטנית ככלי לשיפור התוצאות בחולים עם ממאירות מתקדמת-מקומית של הכבד.
The Lancet Gastroenterology & Hepatology 2020