ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון Clinical Infectious Diseases עולה כי הוספת התכשיר Rosiglitazone- שהינו אגוניסט גאמא ל-Peroxisome proliferator-activated receptor (PPAR)- עשויה לתרום לטיפול בחולים עם זיהום של מלריה מזן Plasmodium Falciparum.
החוקרים מסבירים כי תסמונות זיהומיות חמורות כגון מלריה מוחית קשורות בשיעורי תמותה גבוהים על אף השימוש בתכשירים אנטימיקרוביאליים פוטנטיים ובטיפול תומך מיטבי. לדבריהם, טיפולים נלווים אשר מכוונים כנגד הפתוגנזה של זיהומים קשים עשויים להוסיף ולהוריד את התחלואה והתמותה.
במחקר שלב I/II שכלל 140 חולים עם מלריה מסוג P. Falciparum ללא סיבוכים אשר נרכשה בתאילנד, ניתחו החוקרים את הבטיחות, הנסבלות והיעילות של Rosiglitazone לסילוק הטפיל ולהגבלת הדלקת הנגרמת על ידי המלריה. כל החולים המשתתפים במחקר קיבלו טיפול נוגד מלריה מקובל, ולאחריו Rosiglitazone במינון 4 מ"ג פעמיים ביום למשך 4 ימים, או לחילופין תרופת דמה.
היעד העיקרי, אשר נקבע כפרק הזמן הדרוש לסילוק הטפילים, הושג משמעותית מהר יותר בקבוצת החולים אשר טופלו ב-Rosiglitazone לעומת אלו שקיבלו תרופת דמה, מדווחים החוקרים. סילוק ממוצע של 50% ו-90% הושג כעבור 19 ו-30.9 שעות, בהתאמה, עם Rosiglitazone, לעומת 24.6 ו-40.4 שעות, בהתאמה, עם תרופת הדמה.
החוקרים מוסיפים כי נצפו ירידות משמעותיות יותר בעומס הטפילי כעבור 42, 48 ו-54 שעות מתחילת הטיפול בזרוע הטיפולית של Rosiglitazone בהשוואה לפלצבו.
באשר ליעדים המשניים של המחקר, הטיפול ב-Rosigliatzone, אולם לא עם תרופת הדמה, הביא לרמות נמוכות משמעותית של IL-6 ושל Monocyte Chemoattractant Protein (MCP-1), כמו גם לרמות נמוכות משמעותית של TNF. עם זאת, לא נצפה הבדל בין הקבוצות ביחס לפרק הזמן עד שחלף החום.
בנוסף, הבטיחות ומידת הנסבלות של התרופה לא נבדלו משמעותית בין הקבוצות, ובשתיהן לא נרשמו מקרים של צורך בטיפול נמרץ או מקרי תמותה.
החוקרים מסבירים כי תגובת המאכסן הינה גורם משמעותי הקובע את התוצא והשרידות, וכי תכשירים כגון אגוניסטים ל-PPAR נראים כקבוצה חדשה של תרופות המשנות את חיסוניות המאכסן (Host immunomodulators) העשויות לשפר את התוצאות במלריה.
לצד תכשירי ה-PPAR's, החוקרים מציינים כי הם בוחנים באופן פעיל מספר התערבויות טיפוליות חדשות המבוססות על שינוי תגובות חיסוניות מזיקות של המאכסן לזיהום, ובהן טיפול נלווה בתכשירים שהינם אנטגוניסטים ל-C5a ו-Angiopoietin-2 ולפיכך חוסמים את השפעול האנדותליאלי ואת הפגיעה בתפקודו.
במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר התייחס לפרסום הדברים, נכתב כי פרק הזמן המהיר יותר הנדרש לשם סילוק הטפיל, ורמות הביטוי הנמוכות יותר של ציטוקינים, מהווים הוכחה לעיקרון לפיו Rosiglitazone יכול לשמש כטיפול נלווה בחולים עם מלריה, וכי מן הראוי לבצע מחקר קליני של טיפול בו במלריה חמורה, כשהיעד העיקרי שלו הינו תמותה או מדדים עקיפים לתמותה.
Clin Infect Dis 2009;49:841-851
לידיעה במדסקייפ