מאת נעה גינזבורג BSc
מלנומה גרורתית היא סרטן עור אגרסיבי עם שיעור תמותה גבוה, והיא הגידול הממאיר בשיעור היארעות עולה בקצב המהיר ביותר מבין הממאירויות ברחבי העולם. שילוב של מעכבי BRAF/MEK הביא לעליה משמעותית בהישרדות ללא התקדמות של המחלה, ובהישרדות הכללית עבור מלנומה. עם זאת, לא נערכה השוואה בין שילובי BRAF/MEK שונים עד כה. המחקר הנוכחי השווה באופן עקיף שני סוגים של טיפול במעכב BRAF/MEK: dabrafenib (טפינלר, נוברטיס) עם ) trametinibמקיניסט, נוברטיס) , ו- vemurafenib עם cobimetinib, (קוטליק, רוש) במטרה לבחון את פרופיל היעילות והרעילות של טיפולים אלו. לדברי החוקרים, נראה כי ל- dabrafenib עם trametinib יעילות דומה לזו של vemurafenib עם cobimetinib, אך בשילוב הראשון ניכרו תופעות לוואי חמורות פחות.
החוקרים ערכו סקירת ספרות וזיהו שני מחקרים אקראיים שהתאימו למטרת ההשוואה העקיפה: מחקר coBRIM שבחן טיפול ב- vemurafenib ו- cobimetinib מול vemurafenib, ומחקר ה- COMBI-v שהשווה dabrafenib עם trametinib מול vemurafenib. ההשוואה נערכה לפי שיטת Bucher et al, ובחנה את היעילות של התרופה ( את ההשרדות הכללית- OS (overall survival) וההשרדות ללא התקדמות של המחלה (FPS - progression-free survival), שיעור התגובה הכללי (ORR- Overall response rate (כמו גם את תופעות הלוואי (AEs - adverse events).
ההשוואה העקיפה גילתה יעילות דומה בין שני הטיפולים שנבחנו, ללא פער מובהק ביניהם עבור ה-OS (HR- hazard ratio 0.94, 95% CI, 0.68 - 1.30), עבור ה-PFS (HR 1.05, 95% CI 0.79 - 1.40) או ORR (risk ratio [RR] 0.90, 95% CI 0.74 - 1.10).
ממצאי הטיפול ב- Dabrafenib עם trametinib היו שונים באופן מובהק מאלו שעלו בטיפול ב- vemurafenib עם cobimetinib בתופעות הלוואי שנחוו ((RR 0.92, 95% CI 0.87 - 0.97, כל AE בדרגה גבוהה או שווה ל-3 (RR 0.71, 95% CI 0.60 - 0.85) או הפסקה או שינוי של המינון שניתן תחילה (RR 0.77, 95% CI 0.60 - 0.99). תופעות לוואי מסוימות היו שכיחות יותר מאחרות בטיפול ב- vemurafenib עם cobimetinib, בעוד שאחרות אירעו בשכיחות גבוה יותר בטיפול ב- dabrafenibעם trametinib.
החוקרים מסכמים כי בהשוואה עקיפה, נראה כי ל- dabrafenib עם trametinib יעילות דומה לזו של vemurafenib עם cobimetinib, אך בשילוב הראשון ניכרו תופעות לוואי חמורות פחות.
J Hematol Oncol. 2017 Jan 4;10(1):3. doi: 10.1186/s13045-016-0369-8.