בחולים הסובלים ממיגרנה באמצע החיים, בעיקר מיגרנה עם אאורה, קיים סיכון מוגבר להתפתחות תסמיני פרקינסוניזם ולאבחנה של מחלת פרקינסון בגיל מבוגר יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Neurology. יתרה מזאת, בנשים עם מיגרנה תועדה שכיחות גבוהה יותר של הורה או אח/אחות עם מחלת פרקינסון, וכאבי הראש נקשרו גם עם תסמונת RLS (Restless Leg Syndrome), הפרעת תנועה אחרת.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה לפיה נוכחות מיגרנה בגיל העמידה מלווה בסיכון מוגבר לפרקינסוניזם בגיל מבוגר ותסמונת RLS. לשם כך הם אספו את הנתונים אודות משתתפים במחקר AGES-Reykjavik (1907-1935), שהיו במעקב משנת 1967. כאבי ראש סווגו בעתאם לתסמיני שנבחנו בגיל העמידה. בין השנים 2002-2006, 5,764 משתתפים נבחנו שוב להערכת תסמיני פרקינסוניזם, אבחנה של מחלת פרקינסון, סיפור משפחתי ואבחנה של RLS.
מהתוצאות עולה כי בחולים עם מיגרנה בגיל העמידה, בעיקר מיגרנה עם אאורה, תועד סיכון מוגבר להתפתחות תסמיני פרקינסוניזם בגיל מבוגר יותר (יחס סיכויים של 3.6) ואבחנה של מחלת פרקינסון (יחס סיכויים של 2.5). בנשים עם מיגרנה עם אאורה תועדה שכיחות גבוהה יותר של סיפור משפחתי של מחלת פרקינסון (הורה – יחס סיכויים של 2.26 או אח/אחות – יחס סיכויים של 1.78).
עוד עולה מהנתונים שכיחות גבוהה יותר של תסמונת RLS בחולים עם כאבי ראש. הקשר לא היה תלוי בנוכחות מחלות לב וכלי דם או נגעים איסכמיים חשודים בבדיקת הדמיה בתהודה מגנטית.
לסיכום, מהממצאים עולה כי תתכן נטייה מוגברת לתסמיני פרקינסוניזם בחולים עם מיגרנה. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים לזיהוי מסלולים אפשריים העשויים לקחת חלק בקשר הנ"ל.
Neurology. 2014;83:1246-1252
לידיעה במדסקייפ