שילוב גירוי עצב אוקסיפיטאלי וסופרה-אורביטלי עשוי להביא להקלה ארוכת-טווח בחולים עם מיגרנה כרונית, אך ללא שיפור ארוך-טווח בתוצאות התפקודיות, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-CNS (Congress of Neurological Surgeons).
החוקרים ערכו סקירה רטרוספקטיבית של הרשומות הרפואיות אודות חולים עם מיגרנה כרונית, לאחר גירוי עצב אוקסיפיטאלי וסופרה-אורביטאלי, עם השלמת מדדי MIDAS (Migraine Disability Assessment Test) ו-BDI (Beck Depression Inventory) במרווחים של שלושה חודשים במהלך מעקב ארוך-טווח.
מבחן MIDAS כולל שלושה מדדים: מדד MIDAS כולל, שהוא סיכום של חמש שאלות הנוגעות לאובדן ימי עבודה, לימודים ופעילות חברתית במהלך שלושת החודשים האחרונים (ככל שהמספר גבוה יותר כך מדד MIDAS הכולל גרוע יותר); מדד MIDAS-A, הכולל שאלה פשוטה "בכמה ימים במהלך שלושת החודשים האחרונים סבלת מכאבי ראש?" ומדד MIDAS-B, שהוא מדד כאב להערכת כאב ראש ממוצע במהלך שלושת החודשים האחרונים (בטווח 0-10).
התוצאים שנבחנו כללו הערכת יעילות בטווח קצר וארוך, השוואת מצב תפקודי לפני ואחרי ההתערבות והערכת התפקוד ארוך הטווח.
החוקרים בחנו את התוצאות ב-16 משתתפים (12 נשים) עם מעקב של 5-80 חודשים (ממוצע, 44.5 חודשים). בשמונה תוארה תגובה חיובית (שיפור של 50% בכאבי ראש) בביקור המעקב האחרון.
מהנתונים עולה כי במעקב קצר-טווח של חודשיים תועדה יעילות של 75%, ובמעקב ארוך-טווח שכלל את ביקור המעקב האחרון, היעילות צנחה ל-50%.
בכל ארבעת החולים בהם אבדה התגובה הראשונית להתערבות הדבר אירע במהלך השנה הראשונה לטיפול: בחמישה חולים שלא הגיבו לטיפול כבר הוסר ההתקן בשל אי-נוחות או תקלה בתפקוד ההתקן. החוקרים זיהו קורלציה הפוכה בין היעילות כנגד כאב ובין מוגבלות החולים. במילים אחרות, גורם מנבא להעדר תגובה חיובית כלל נוכחות מוגבלות של החולה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי המצב התפקודי של חולי מיגרנה מושפע ככל הנראה ממכלול גורמים מעבר לחומרת הכאב.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-CNS
לידיעה במדסקייפ