בחלק מהחולים עם מיגרנה תתכן נטיה מוגברת לפגיעה ברקמת המוח במהלך אירוע מוחי איסכמי חד, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-World Congress of Neurology. החוקרים מדווחים כי גודל האוטם המוחי בחולים עם מיגרנה היה גדול יותר, בהשוואה לחולים ללא מיגרנה, כאשר ההבדלים היו גדולים עוד יותר כאשר התמקדו בחולים עם מיגרנה עם אאורה.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי, מקרה-ביקורת, במהלכו סקרו החוקרים את הרשומות הרפואיות של 3,010 חולים עם אירוע מוחי איסכמי, ולאחר בחירת חולים שענו על קריטריוני ההכללה (בדיקת MRI בתוך 72 שעות, תיעוד מיגרנה או ביקורות ללא מיגרנה, ונתוני DWI (Diffuse Weighted Imaging) ו-PWI (Perfusion-Weighted Imaging)) והוצאת חולים עם נגעים קטנים מ-10 סמ"ק, מדגם המחקר כלל 45 חולי מיגרנה ו-27 ביקורות.
בהשוואה לחולי מיגרנה, גיל הביקורת הממוצע היה מבוגר יותר (חציון גיל של 68 לעומת 53 שנים), כאשר רובם היו גברים (63% לעומת 38%), עם שכיחות גבוהה יותר של סוכרת (30% לעומת 7%) ושני גורמי סיכון נוספים לפחות (56% לעומת 29%).
משתנים דמוגרפיים, קליניים ומעבדתיים אחרים לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות, כולל סוג האירוע המוחי, מיקום האוטם ונפחי PWI ו-DWI או יחס DWI/PWI. החוקרים גם לא זיהו הבדלים בזמן עד לבדיקת MRI, שהוא משתנה חשוב בהקשר זה.
החוקרים הגדירו חוסר-התאמה – עדות לפגם זילוח מלא שעדיין לא התפתח לכדי אוטם – כנגע PWI קטן מ-120% מ-DWI או DWI גדול מ-83% מ-PWI. הם מצאו כי בסיכומו של דבר, ב-22% מהחולים עם מיגרנה לא הייתה חוסר-התאמה, זאת בהשוואה ל-4% מהביקורות, עם עליה של למעלה מפי 12 בסיכון לאוטם מלא בחולי מיגרנה. הסיכון היה גבוה עוד יותר בחולי מיגרנה עם אאורה.
החוקרים מסבירים כי מיגרנה עשויה להשפיע על הפנומברה (אזור רקמת מוח הניתנת להצלה, בה קיים תת-זילוח אך עדיין ישנה רקמה ויאבילית) ובחולים אלו נטיה מוגברת לפגיעה ברקמה בעקבות נזק איסכמי חד במוח. לממצאים עשויות להיות השלכות משמעותיות במידה ויתברר כי בחולי מיגרנה חלון צר יותר להתערבות יעילה, ועולה שאלה אם בחולים אלו נדרש טיפול ספציפי לאירועים מוחיים, כמו גם אמצעים למניעת אירועים מוחיים.
מתוך כנס ה-WCN
לידיעה במדסקייפ