במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי שינויים הורמונאליים עשויים לתרום למיגרנה בנשים. לדברי החוקרים, הם הוכיחו באופן חד-משמעי כי בנשים עם מיגרנה פרופיל הורמונאלי שונה מזה של נשים ללא היסטוריה של מיגרנה – בפרט, הם זיהו ירידה מהירה יותר באסטרוגן בשלב לוטאלי מאוחר של המחזור החודשי.
במסגרת המחקר קבעו החוקרים היסטוריה של מיגרנה, יומן כאבי ראש ונתוני הורמונים במחזור ביוץ אחד ב-114 נשים לפני-מנופאוזה או בשלב מוקדם סביב מנופאוזה עם היסטוריה של מיגרנה, ו-223 ביקורות ללא היסטוריה של מיגרנה.
שיא רמות ההורמונים, הרמות היומיות הממוצעות וקצב ירידה מיום ליום במהלך חמישה ימים לאחר כל שיא הורמון חושבו במחזורי ביוץ עבור אסטרוגן בשתן (E1c), Pregnanediol-3-glucuronide, LH ו-FSH.
מהתוצאות עלה כי ירידת E1c במהלך יומיים לאחר שיא לוטאלי הייתה גדולה יותר באלו עם מיגרנה, הן מבחינת הירידה האבסולוטית והן מבחינת אחוז השינוי.
לא תועדו הבדלים משמעותיים בין נשים עם מיגרנה וביקורות בשיא האבסולוטי של ריכוז יומי של E1c, Pregnanediol-3-glucuronide, LH, או FSH. ניתוח משני הדגים כי בקרב נשים עם מיגרנה, קצב ירידת E1c לא היה שונה בתלות בשאלה אם כאבי הראש אירעו במהלך המחזור שנבחן.
החוקרים כותבים כי לא תועד שינוי משמעותי ברמות האבסולוטיות של אסטרוגן, אך מצאו כי בנשים עם מיגרנה תועדה ירידה מהירה יותר ברמות אסטרוגן בשלב לוטאלי מאוחר (לפני וסת), בהשוואה לאלו ללא מיגרנה.
Neurology. Published online June 1, 2016
לידיעה במדסקייפ