במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Pediatrics מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי סגירה עצמונית של דוקטוס ארטריוזוס פתוח מתוארת לאחר שנה אחת בפחות ממחצית מהפגים ששוחררו לביתם עם דוקטוס ארטריוזוס פתוח, שיעור זה נמוך משמעותית בהשוואה לדיווחים קודמים בנושא.
מטרת המחקר הייתה לבחון את שיעורי הסגירה העצמונית והיארעות אירועים חריגים בפגים ששוחררו לביתם עם דוקטוס ארטריוזוס פתוח.
החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזי, פרוספקטיבי, שכלל 201 פגים שנולדו לאחר 23 עד 32 שבועות היריון ושוחררו לביתם עם דוקטוס ארטריוזוס פתוח עם מעקב במרווחים של 6 חודשים עד גיל 18 חודשים. התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי סגירה עצמונית של הדוקטוס ומהלך הזמנים עד לסגירתו. תוצאים משניים כללו את שיעורי ההתערבות לסגירת הדוקטוס והיארעות אירועים חריגים חמורים.
מהנתונים עלה כי ב-95 תינוקות (47%) תועדה סגירה עצמונית של הדוקטוס לאחר 12 חודשים וב-117 תינוקות (58%) תועדה סגירה לאחר 18 חודשים. 17 תינוקות (8.4%) נדרשו להתערבות לסגירת הדוקטוס. שלושה תינוקות הלכו לעולמם (1.5%).
למרות שבתינוקות עם סגירה עצמונית של הדוקטוס תועד משקל לידה ממוצע שהיה גבוה יותר וגיל היריון מאוחר יותר, בהשוואה לתינוקות ללא סגירה עצמונית של הדוקטוס, החוקרים לא זיהו גורמים אחרים המנבאים סגירה עצמונית של דוקטוס ארטריוזוס.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השיעור הגבוה של צורך בהתערבות לסגירת דוקטוס ארטריוזוס ו/או אירועים חריגים באוכלוסיה זו תומך במעקב הדוק לאחר שחרור פגים עם דוקטוס ארטריוזוס פתוח.
The Journal of Pediatrics, July 19, 2021
הערות עורך ניאונטולוגיה, ד''ר ברנרד ברזילי:
בשנים האחרונות כאשר התחלנו לטפל פחות ב-PDA, מטבע הדברים יותר פגים שוחחרו לביתם עם PDA פתוח עדיין. מדאיגה העובדה כי שיעור לא נמוך (קצת מעל ל-8% מהם) נדרשו בסופו של דבר להתערבות כירורגית וכי 1.5% מהם נפטרו. כלומר, כ-10% מהפגים שמשוחררים לביתם עם PDA פתוח יזקקו לניתוח ו/או ימותו לאחר השחרור. כצפוי, מאורעות אלה קרו יותר בפגים שנולדו מוקדם יותר. מחקר זה מחדד את הצורך על המעקב הצמוד שפגים אלה צריכים ואולי יש לטפל בצורה מעט יותר אגרסיבית ב-PDA שמתגלה במהלך האישפוז בפגייה.