מנתונים חדשים עולה כי לניתוח בריאטרי השפעה ממושכת על הרגלי אכילה ועל משקל הגוף עשר שנים לאחר ההתערבות הניתוחית, אם כי בעיות אחרות, דוגמת תחושת אשמה בנוגע למצב הבריאותי נותרת גם בטווח הארוך.
החוקרים ערכו ראיונות עם 18 חולים, כולם דיווחו כי השינויים בהרגלי האכילה והתיאבון שלהם לאחר ההתערבות הבריאטרית נותרו זמן רב לאחר הניתוח: הגוף שלהם התנגד לצריכת כמויות מזון גדולות כפי שנהגו לעשות טרם הניתוח והירידה בכמיהה למזון לא בריא נותרה לאורך זמן. מספר משתתפים גם דיווחו כי הם עדיין הושפעו בקלות מאלכוהול, דבר אשר השפיע על חיי החברה שלהם.
מספר משתתפים דיווחו כי אחת הסיבות לכך שהקפידו על השינויים התזונתיים לאחר הניתוח נבעה מהאזהרה שניתנה להם וציפו ליותר סיבוכים מאלו עימם התמודדו בפועל. החוקרים מדווחים כי היה מעניין לגלות כי מעל 70% מהנשאלים למעשה חוו אירוע שאיש צוות רפואי היה מגדיר כסיבוך, דוגמת הפרעת תזונה, כאבי בטן, ניתוח כיס מרה או אילאוס.
המשתתפים ציינו הם עדיין נאבקו לשמור על שגרת חייהם ועל משקלם לאחר הניתוח. הם הביאו חשש מנושאים דוגמת אופן התמיכה בילדיהם שלעיתים קרובות גם סבלו מעודף משקל. חלק מההורים התקשו לתת לילדיהם את העצה הטובה ביותר במטרה למנוע את עודף המשקל.
מספר משיבים דנו גם בנושא פעילות גופנית וציינו כי היו מודעים היטב לכך שעליהם להקפיד על פעילות גופנית, אך התקשו להקפיד על כך. הם ציינו כי כאב או כי ההיסטוריה האישית שלהם ככאלו שתמיד היו גרועים בפעילויות ספורט היו הסיבות המובילות לאי הקפדה על פעילות גופנית.
אחת התגובות הנפוצות מצד מרבית המשתתפים במחקר נגעה להכרת התודה הרבה שהם חשו בנוגע לפרוצדורה והקהילה שנשאה בעלות הפרוצדורה. חלק מהמשתתפים האשימו את עצמם כאשר דבר מה לא התקדם בצורה אופטימאלית.
החוקרים כותבים כי המעקב אחר החולים לעיתים קרובות אינו מספק ויש מקום לשפר זאת. המטופלים צריכים לקבל הזמנה לשוב לרופא המטפל פעם בשנה, אך הדבר מתבצע לעיתים רחוקות. במקום זאת, מצופה מהמטופלים צריכים לזכור ליצור קשר עם הצוות המטפל בעצמם.
לידיעה ב-MDLinx