במאמר לפני מספר שבועות נסקרה במדור זה ידיעה מה Journal of Arthritis & Rheumatism לפיה על סמך מחקר פרמינגהם, ציר לקוי של הברכיים (וורוס או וולגוס) אינו מהווה סיכון מוגבר לפתח אוסטאוארטריטיס (OA) בברכיים ("ציר לקוי של הגפיים אינו מעלה את הסיכון לאוסטיאוארתריטיס של הברכיים).
לאור הצהרה חותכת שכזו בכותרת המאמר, פשפשתי בקרביו של אותו המאמר, ומצאתי מספר נקודות ראויות לציון:
-
ציר גפיים תחתונות מחושב על בסיס צילום רנטגן AP הכולל את מפרקי הירך, ברך וקרסול באותו הצילום.
-
קו ישר הנמתח ממרכז ראש הפימור אל מרכז המשטח המפרקי העליון של הטלוס קובע את המנח. וורוס של הברך מוגדר כאשר קו זה חוצה את הברך מדיאלית ל Tibial Eminence.
-
במאמר המדובר הסתפקו החוקרים בצילומי ברך רגילים.
-
משך המעקב הממוצע אחרי החולים היה פחות מ 9 שנים.
-
הגדרת OA נקבעה על פי ממצאי צילום רנטגן.
-
בהחלט סביר כי על מנת שיתפתחו שינויים ארטריטיים הניתנים לאבחון בצילום רנטגן נדרש משך מעקב ארוך יותר.
לפי התצלום המצורף הגיוני למדי להניח כי מנח וורוס מוגבר של הברך יגרום ללחץ גבוה יותר במדור המדיאלי של הברך ולחץ מוגבר זה עלול לגרום לשחיקה של הסחוס בחלקה המדיאלי של הברך, לפגיעה במניסקוס המדיאלי ובהמשך ל OA. על תיאוריה זו מבוססים טיפולים ניתוחיים (המיאפיפיזיודזיס, Stapling) אותם אנו מציעים לילדים אסימפטומטים לחלוטין במטרה לתקן את ציר הגפה ולמנוע OA עתידי.
לכן אני מציע להתייחס בכובד ראש לכל מחקר הקורא תגר על קונספציות מקובלות. יבורכו החוקרים העושים זאת, אך במקרה הנוכחי נראה לי כי מסקנת החוקרים לא הייתה מדויקת.
אגב במאמר מערכת באותה מהדורה של אותו העיתון משבח העורך ב Editorial חוקרים שפרסמו מאמר אחר ובו "הוכיחו לראשונה כי ציר לקוי של הברך (בעיקר וורוס) מעלה את הסיכון ללקות ב OA"