מנתונים שפורסמו בכתב העת Bone עולה כי הפחתת הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים ושברי ירך עם טיפול בביספוספנטים עולה על העליה בסיכון לשברי ירך אטיפיים בנשים מבוגרות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיים חשש מפני שבר ירך אטיפי עקב טיפול בביספוספנטים. עם זאת, יש עוד ועוד נתונים ממחקרים גדולים מהם עולה כי במרבית החולים, התועלת בהפחתת הסיכון לשברי ירך וחוליות עולה על הסיכון לשבר ירך אטיפי. הבנה טובה יותר של גורמי הסיכון לשברי ירך אטיפיים צפויה להוביל בקרב להתאמת הטיפול התרופתי ומשכו בצורה מדויקת יותר.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 196,129 נשים בגילאי 50 שנים ומעלה אשר נטלו ביספוספנטים במשך לפחות שלושה חודשים והיו רשומות במאגר Kaiser Permanente Southern California Osteoporosis Cohort Study (53.3% לבנות). נתונים דמוגרפיים, מידע אודות טיפול תרופתי והיסטוריה של שברים נאספו מרשומות רפואיות ממוחשבות. המעקב אחר הנשים נערך בין 2007 ועד נובמבר 2017.
החוקרים מדווחים כי זוהו 277 שברי ירך אטיפיים במדגם המחקר. לאחר ניתוח רב-משתני, בנשים בגילאי 65-74 שנים (יחס סיכון מתוקן של 2.76, p<0.001) ובגילאי 75-84 שנים (יחס סיכון מתוקן של 2.5, p=0.001) תועד סיכון גבוה יותר לשברי ירך אטיפיים בהשוואה לאלו בגילאי 85 שנים ומעלה. באשר למוצא אתני, בנשים אסיאתיות תועד סיכון מוגבר לשברי ירך אטיפיים, בהשוואה לנשים לבנות (יחס סיכון מתוקן של 4.84, p<0.001).
משך הטיפול בביספוספנטים לווה בעליה בסיכון לשבר ירך אטיפי, עם עליה הדרגתית עם 3-5 שנות טיפול (יחס סיכון מתוקן של 8.86, p<0.001), 5-8 שנות טיפול (יחס סיכון מתוקן של 19.88, p<0.001) ולמעלה משמונה שנות טיפול (יחס סיכון מתוקן של 43.51, p<0.001). עם זאת, היארעות שברי ירך הייתה גבוהה יותר משמעותית משברי ירך אטיפיים, כאשר ההבדל גדל בקבוצת היל המבוגרת יותר.
שיעור גבוה יותר של שברי ירך לעומת שברי ירך אטיפיים תועד בכל הקבוצות האתניות. ההבדל היה פחות בולט בנשים אסיאתיות, בהן תועדו 6 מקרים של שברי ירך אטיפיים ל-10,000 שנות-אדם ו-20.4 שברי ירך ל-10,000 שנות-אדם, בהשוואה ל-1.1 שברי ירך אטיפיים ל-10,000 שנות0אדם ו-81.2 שברי ירך ל-10,000 שנות-אדם בלבנות.
למרות הקשר בין טיפול בביספוספנטים ובין שברי ירך אטיפיים, מאזן עלות-תועלת עדיין נוטה לטובת שברי ירך ושברים אוסטיאופורוטיים קליניים אחרים, בהשוואה לשברי ירך אטיפיים. שברי ירך אטיפיים הם נדירים מאוד, בעוד ששברים אוסטיאופורוטיים של הירך, חוליות ושברים אוסטיאופורוטיים אחרים מופיעים בשכיחות הרבה יותר גבוהה וטיפול עשוי למנוע אותן בהצלחה.
החוקרים זיהו סיכון מופחת לשברי ירך אטיפיים בנשים שלא טופלו בביספוספנטים במהלך 1.25 השנים האחרונות (יחס סיכון מתוקן של 0.52, p<0.001), באלו שלא קיבלו טיפול בין 1.25 עד 4 שנים (יחס סיכון מתוקן של 0.21, p<0.001) ובנשים שלא טופלו בביספוספנטים במשך למעלה מ-4 שנים (יחס סיכון מתוקן של 0.26, p<0.001).
הירידה הדרמטית בשברי ירך אטיפיים לאחר הפסקת ביספוספנטים, בשילוב עם התועלת של הטיפול בהפחתת הסיכון לשברים בשנים הראשונות לאחר הפסקת הטיפול, תומכים בחשיבות הפסקות בטיפול (Drug Holiday).
Bone 2022
לידיעה ב-Healio