חדשות

האם טיפול בחסמי ביתא מביא לשיפור הישרדות נשים עם סרטן שחלות? (Cancer)

01/09/2015

 

בנשים עם ממאירות אפיתליאלית של השחלות, הנוטלות טיפול בחסמי ביתא לא-סלקטיביים לאיזון יתר לחץ דם, משך ההישרדות ארוך יותר מאלו שלא נטלו את התרופה, כך עולה מתוצאות מחקר רב-מרכזי גדול, שפורסמו בכתב העת Cancer במהלך חודש אוגוסט.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עדויות קדם-קליניות הציעו כי הפעלה אדרנרגית ממושכת עשויה לעודד גדילה של סרטן שחלות ושליחת גרורות. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעה של טיפול בחסמי ביתא על התוצאות הקליניות בנשים עם סרטן שחלות אפיתיליאלי, סרטן ראשוני של הפריטונאום או ממאירות של החצוצרות.

 

מדובר בסקירה רב-מרכזית שכלל 1,425 נשים עם אבחנה היסטו-פתולוגית של ממאירות אפיתיליאלית של השחלות. החוקרים השלימו השוואות בין החולות עם תיעוד לטטיפול בחסמי ביתא במהלך טיפול כימותרפי, אל מול נשים ללא טיפול בחסמי ביתא.

 

חציון גיל המשתתפות במחקר הנוכחי עמד על 63 שנים. מדגם המחקר כלל 269 נשים שנטלו טיפול בחסמי ביתא. מבין אלו, 193 נשים (71.7%) טופלו בחסמי ביתא בעלי פעילות סלקטיבית לקולטני ביתא-1, והיתר נטלו טיפול בחסמי ביתא לא-סלקטיביים.

 

ההתוויה העיקרית לטיפול בחסמי ביתא כללה יתר לחץ דם, הפרעות קצב וטיפול לאחר אוטם שריר הלב. בחולים שטופלו בחסמי ביתא כלשהו, חציון ההישרדות הכולל עמד על 47.8 חודשים לעומת 42 חודשים באלו שלא נטלו את הטיפול התרופתי (p=0.04). חציון ההישרדות הכולל על-בסיס סלקטיביות לקולטנים לחסמי ביתא עמד על 94.9 חודשים באלו שטופלו בחסמי ביתא לא-סלקטיביים, בהשוואה ל-38 חודשים באלו שטופלו בחסמי ביתא בעלי פעילות סלקטיבית לקולטן ביתא-1 (p<0.001).

 

החוקרים מדווחים על קשר בין יתר לחץ דם ובין הישרדות כוללת מופחתת, בהשוואה לאלו ללא יתר לחץ דם. עם זאת, גם בקרב חולים עם יתר לחץ דם, תועד חציון הישרדות ארוך יותר בקרב אלו שטופלו בחסמי ביתא לא-סלקטיביים, בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו (38.2 חודשים לעומת 90 חודשים, p<0.001).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול בחסמי ביתא לא-סלקטיביים בחולות עם ממאירות אפיתיליאלית השחלות מלווה בהישרדות כוללת ארוכה יותר. לממצאים אלו עשויות להיות השלכות על אפשרויות טיפול חדשות.

 

Cancer. Published online August 24, 2015

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני