מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society for Reproductive Medicine עולה כי ההרכב הגנטי משחק תפקיד חשוב בסיכויי האישה לשמור על סיכויי הפוריות לאחר טיפול כימותרפי כנגד סרטן שד.
בנשים צעירות עם סרטן שד לאחר טיפול כימותרפי על-בסיס Cyclophosphamide, קיים קשר בין שינויים ב-CYP2C19 ו-GSTA1 – שני אנזימים המעורבים במטבוליזם של Cyclophosphamide – ובין תפקוד השחלות לאחר הטיפול.
במחקר העוקבה הפרוספקטיבי, רב-מרכזי, נכללו 116 נשים לפני מנופאוזה עם אבחנה של סרטן שד (שלבים 0-III), שטופלו בכימותרפיה על-בסיס Cyclophosphamide והיו במעקב להערכת דפוס המחזור החודשי לאחר הטיפול.
בתחילת הטיפול הכימותרפי, הגיל החציוני עמד על 39.7 שנים וחציון מדד מסת הגוף עמד על 24 ק"ג למטר בריבוע. הנשים השלימו הערכה של הגנוטיפ לזיהוי SNP בארבעה גנים: CYP3A4 ו-CYP2C19, האחראיים להפעלת Cyclophosphamide בגוף; ו-GSTA1 ו-GSTP1, האחראיים לפינוי התרופה.
לאחר חציון מעקב של 595 ימים, 28% מהנשים פיתחו אמנוריאה על-רקע טיפול כימותרפי. שני הוריאנטים הגנטיים (CYP3A4 ו-GSTP1) נקשרו בקשר מובהק עם תפקוד השחלות לאחר טיפול, אך שני הגנים האחרים לא הדגימו קשר דומה.
הסיכון לאמנוריאה על-רקע טיפול כימותרפי היה גבוה פי 4.6 בנשים הומוזיגוטיות לוריאנט CYP2C19, בהשוואה ל-95.1% מהנשים עם לפחות אלל תקין אחד. עם זאת, לאחר תקנון לגיל וחשיפה לטמוקסיפן, ההשפעה נחלשה (יחס סיכון מתוקן של 2.8).
הסיכון היה נמוך יותר בנשים הומוזיגוטיות לוריאנט GSTA1, בהשוואה ל-77.6% מהנשים עם לפחות אלל תקין אחד. הקשר נותר מובהק לאחר תקנון לגיל וחשיפה לטמוקסיפן.
מתוך כנס ה-ASRM
לידיעה במדסקייפ