במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry מדווחים חוקרים כי בהשוואה לטיפול קוגניטיבי קבוצתי, טיפול פרטני הוביל לשיפור גדול יותר בחומרת תסמונת דחק בתר-חבלתית. הנתונים הצביעו על שיפור דומה בדיכאון ומחשבות אובדניות עם שתי גישות הטיפול. עם זאת, גם בקרב אלו שלקחו חלק בטיפול פרטני, כמחצית מהמטופלים עדיין סבלו מהתסמונת ומסתמינים בעלי חשיבות קלינית.
מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעות טיפול עיבוד קוגניטיבי (CPT או Cognitive Processing Therapy) על תסמונת דחק בתר-חבלתית ותסמינים נלווים, ואם ישנם הבדלים בין טיפול פרטני או קבוצתי.
המחקר האקראי כלל 268 משתתפים בזמן שירות פעיל, שנתנו הסכמתם להשלים הערכה במרכז רפואי צבאי בין 8 במרץ, 2012, ועד 23 בספטמבר, 2014. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול קוגניטיבי פרטני או קבוצתי. החוקרים לא כללו במחקר משתתפים עם פסיכוזה או נטיות למעשי רצח או התאבדות.
ההתערבות כללה טיפול עיבוד קוגניטיבי במשך 90 דקות במסגרת קבוצתית של 8-10 משתתפים (133 משתתפים), או מפגשים פרטניים בני 60 דקות (135 משתתפים) פעמיים בשבוע, למשך שישה שבועות. 12 המפגשים הקבוצתיים והפרטניים נערכו בו-זמנית.
התוצאים העיקריים כללו את מדדי PSS-I (Posttarumatic Symptom Scale Interview) ו-PCL-S (Posttraumatic Stress Disorder Checklist); תוצאים משניים כללו את מדדי BDI-II (Beck Inventory Depression – II) ו-BSSI (Beck Scale for Suicidal Ideation).
מבין 268 המשתתפים (244 גברים, 24 נשים, גיל ממוצע של 33.2 שנים), שיפור בחומרת תסמונת דחק בתר-חבלתית לאחר הטיפול היה גדול יותר בעקבות טיפול פרטני, בהשוואה לטיפול קבוצתי. שיפור משמעותי נותר עם טיפול פרטני (ממוצע של 7.8- נקודות בסולם PSS-I ו-12.6- נקודות בסולם PCL-S) וטיפול קבוצתי (ממוצע של 4.0- ו-6.3-, בהתאמה), ללא הבדלים בהפוגה או בחומרת תסמונת דחק בתר-חבלתית בתום ששת חודשי המעקב. תסמיני דיכאון ומחשבות אובדניות לא היו שונים משמעותית בין שתי גישות הטיפול.
החוקרים כותבים כי יש מקום לשיפור אפשרויות הטיפול הקיימות ופיתוח טיפולים חדשים לאוכלוסיית החיילים הסובלים מתסמונת דחק בתר-חבלתית.
JAMA Psychiatry