אנו מברכים היום את ד"ר אריאל אריאלי על מאמרו החדש, המוקדש להיבטים הומניסטיים ורפואיים שונים של מחלת פרקינסון. מאמר זה מצטרף, איפוא, למאמרו הקודם של ד"ר אריאל אריאלי ("הרקע הנפשי של מחלת פרקינסון – תיאוריה יישומית") אשר פורסם באתר שלנו לפני כחצי שנה
במאמרו הנוכחי "הרהורים על המאבק בין אלטרואיזם ואגואיזם ומחלת פרקינסון" ד"ר אריאלי מנתח את הממשק (INTERFACE) המסובך של יחסי אנוש בין החולים והסובבים אותם, כלומר אנשי צוות רפואי, בני המשפחה והחברים, נציגי חברה אחרים. מאמר סקירה זה, אשר מבוסס לא רק על הספרות המיקצועית (עבודות בתחומי נוירולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה), אך גם על ניסיון אישי רב ועל היכרות קרובה עם אותם האנשים אשר סובבים חולי פרקינסון.
תרומה נוספת של המאמר זה - היא בניסיון להעלות את הנושא של חשיבות התנדבות ואלטרואיזם בזמננו, בתקופה של שחיתות פוליטית וניכור חברתי הולך וגובר. מחשבה שהמתנדב עשוי "להרוויח" באופן פיזיולוגי ורגשי מפעילותו למען הזולת, נותנת תמיכה וביסוס להרחבת הפעילות התנדבותית בקרב לא רק אנשים בריאים, אך גם בקרב אנשים חולים, כגון חולי במחלת פרקינסון.
לאור הנ''ל, לדעתי, המאמר חדש של ד"ר אריאלי, אשר, כמו המאמר הקודם , גם הוא תורם רבות להבנת הקשר הדואלי בין "נפשי" ובין "פיזיולוגי", ומשפר את היכולת שלנו, בעולם מלא חושך " לראות שקיים גם צד שני, שהוא מלא אור וחום".