ממחקר חדש שהוצג בכנס ה-American Transplant Congress, הכנס השנתי המשותף של ארגון ה-American Society of Transplant Surgeons (ASTS) וה-American Society of Transplantation (AST), עולה כי מעבר מוקדם מ-Cyclosporine (CsA) לפרוטוקול טיפולי המכיל Sirolimus אינו משפיע על שרידות השתל והחולה המושתל אולם מאפשר תפקוד כלייתי טוב יותר ופחות ממאירויות כ-30 חודשים לאחר השתלת כליה.
תוצאות אלו אשר הוצגו בכנס הינן חלק ממחקר אשר פורסם לאחרונה ב-American Journal of Transplantation ובו נבדק מעבר מוקדם מ-CsA ל-Sirolimus, בשבוע 12 לאחר ההשתלה. לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הדגימו השפעה חיובית של Sirolimus על התפקוד הכלייתי כשנה לאחר ההשתלה. המחקר הנוכחי כלל 235 מושתלי כליה אשר עברו הקצאה אקראית לקבוצות הטיפול. בתחילה, טופלו כל החולים ב-Daclizumab, Mycophenolate Mofetil, Cyclosporine וסטרואידים.
בשבוע 12 שלאחר ההשתלה, שתי קבוצות מאוכלוסיית החולים המקורית (n=192) עברו הקצאה אקראית לאחת משתי קבוצות. בראשונה, המשיכו החולים לקבל טיפול אחזקתי של דיכוי חיסוני באמצעות CsA (n=97). בשנייה, הוחלפה תרופה זו ב-Sirolimus (n=95). מספר החולים הכלולים במחקר ירד בתום 30 חודשי מעקב ל-152 (מהם 81 בקבוצה הראשונה ו-71 בשנייה).
התוצאות בתום שנה העלו כי בחולים אשר טופלו ב-Sirolimus היה קצב סינון גלומרולרי (GFR) טוב יותר וכן ציון Modification of Diet in Renal Disease טוב יותר, בהשוואה לחולים שטופלו ב-CsA (64.4 mL/min/1.73m2 לעומת 56.2).
החוקרים הראו כי גם בחלוף 30 חודשי מעקב ניכר היה הבדל בקצב הסינון הגלומרולרי לטובת קבוצת ה-Sirolimus לעומת CsA (64.4 mL/min/1.73m2 לעומת 53.8). במילים אחרות, השיפור בתפקוד הכלייתי נשמר לדבריהם גם כעבור שלושים חודשים.
החוקרים ביקשו להדגיש גם את ההבדלים שנצפו בשיעור ההופעה של ממאירויות בין שתי הקבוצות בחלוף 30 חודשים מההשתלה. בקבוצת ה-Sirolimus נרשם חולה יחיד אשר פיתח ממאירות, לעומת שישה חולים בקבוצת הביקורת.
לדברי החוקרים, הבדל זה בשיעור הופעת הממאירויות איננו מובהק סטטיסטית, אולם עלה בידם להראות כי הוא נוטה לגדול ולהחמיר עם חלוף הזמן לאורך 30 חודשים. הם טוענים כי אלו רק התוצאות בנקודת זמן זו של 30 חודשים, וכי הם משערים שגם בעת איסוף התוצאות הסופיות, בתום ארבע שנים, ניכר יהיה הבדל בשיעורי הממאירויות בין שתי הקבוצות, כשפחות ממאירויות תרשמנה בקבוצת החולים אשר טופלו ב-Sirolimus.
החוקרים הסבירו כי שיעור הופעת הממאירויות הקשורות בהשתלה עלה עם הזמן בקבוצת הביקורת. לדבריהם, ממאירויות אינן בעיה בתום 12 חודשים מההשתלה, אולם כעבור שנתיים, שלוש, חמש או עשר שנים בעיה זו מתחילה להרים את ראשה. לפיכך, ההבדל שנצפה בחלוף 30 חודשי מעקב הינו חשוב.
מומחים אשר נכחו בכנס סיכמו כי מחקר זה מראה יתרון לתרופה אשר נשמר בטווח הארוך בבחינת התפקוד הכלייתי, וזאת ללא תופעות לוואי כגון דחיות שתל מוכחות. לדבריהם, השמירה על תפקוד כלייתי משופר במושתלים הינה בעלת חשיבות רבה.
מתוך כנס ה-American Transplant Congress, יוני 2009.
לידיעה במדסקייפ