ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ספטמבר של ירחון American Journal of Transplantation עולה כי טיפול תרופתי משולב של Azathioprine (AZA) (אימוראן) ו-Tacrolimus (פרוגרף) נראה כשווה ערך לטיפול ב-Mycophenolate Mofetil (MMF) (סלספט) לשם השגת דיכוי חיסוני בקרב מושתלי כליה.
לדברי החוקרים, ממצאיהם מראים כי השילוב התרופתי קשור באותם שיעורים של שרידות השתל ותפקודו כפי שנצפה בטיפול עם התכשיר היקר יותר Mycophenolate Mofetil. החוקרים מציינים כי ממצאים אלו עומדים בסתירה לאלו של מחקרים קודמים בהם דווח על עדיפות של זה האחרון. עם זאת, אותם מחקרים עשו שימוש בתכשירים אדג'ובנטיים פחות יעילים מאלו המצויים בשימוש כיום.
החוקרים ביצעו ניתוח של מידע ממאגר לאומי ובו נתונים לגבי קרוב ל-100,000 מבוגרים אשר עברו השתלת כליה בודדת בין השנים 1998 ו-2006. הם מדווחים כי 94,747 חולים טופלו ב-MMF בעת שחרורם מבית החולים, בעוד ש-3,833 חולים טופלו ב-AZA. בנוסף, AZA נרשמה יותר בתחילת תקופת המחקר, ובדרך כלל במקביל ל-Tacrolimus.
ככלל, נעשה שימוש במגוון של פרוטוקולים טיפוליים לשם השגת הדיכוי החיסוני בחולים. מודלים מתוקננים הראו סיכון קל לאובדן השתל בחולים המטופלים ב-Azathioprine (Adjusted Hazard Ratio = 1.14) אולם לא כך היה באלו שטופלו בנוסף ב-Tacrolimus (aHR = 0.97). בתום שנה אחת של טיפול, שיעורי דחיית שתל חריפה היו נמוכים משמעותית בקרב אלו שטופלו ב-MMF בהשוואה ל-AZA (10% לעומת 13%), אולם לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביחס לשיעורי ממאירויות, תפקוד כלייתי או צורך בטיפול בזיהום נגיפי BK.
החוקרים מציינים כי הסיכונים הניכרים ביותר הכרוכים בטיפול ב-AZA היו קשורים לטיפול מקביל ב-Cyclosporine, באופן המשקף את המשטר הטיפולי הנפוץ יותר שהיה בשימוש בעשור הקודם. לדבריהם, היתרונות שפורסמו במחקרים קודמים לטיפול ב-MMF על פני AZA ביחס לתוצאות השתלות כליה עשויים להיות פחות יישומיים בתקופה המודרנית, לאור משטרי טיפול תרופתיים אחרים המצויים כיום בשימוש.
החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקר בעלת ההשלכות הקליניות הינה כי במושתלי כליה המצויים בסיכון נמוך, Azathioprine הינה חלופה תרופתית סבירה ל-Mycophenolate Mofetil, כשניתנת יחד עם Tacrolimus.
Am J Transplant 2009;9:2067-2074
לידיעה במדסקייפ