מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון American Heart Journal עולה כי כאשר חולה מתווסף לרשימת הממתינים להשתלת כליה, מדד מסת הגוף (Body Mass Index, BMI) הנוכחי שלו מסייע בניבוי המידה בה ההשתלה שיעבור צפויה לצמצם את הסיכון שלו לכשל לבבי. לדברי החוקרים, התועלת של השתלת כליה על הסיכון לכשל לבבי הינה ניכרת יותר בקרב חולים במשקל תקין וכשהכליה המושתלת מקורה בתורם חי.
החוקרים ניתחו כ-67,591 חולים מבוגרים עם אבחנה קיימת או חדשה של כשל לבבי, אשר היו מצויים ברשימת המתנה להשתלת כליה בין השנים 1995 ו-2004. הם השוו את הסיכון לכשל לבבי בקרב חולים אשר הושתלה בהם כליה לעומת אלו אשר נותרו ברשימת ההמתנה לתקופה ארוכה, וכן בקרב חולים עם השמנת יתר או השמנת יתר חולנית לעומת כאלו עם משקל תקין.
ככלל, מדווחים החוקרים כי 3.7% מהחולים מצויים היו בתת-משקל, 40% הראו מדד מסת גוף (BMI) תקין, 32.0% הראו משקל עודף, 16.2% סבלו מהשמנת יתר ו-7.7% סבלו מהשמנת יתר חולנית.
בקרב החולים אשר נותרו עדיין ברשימת הממתינים להשתלה בתום שלוש שנות מעקב, ההימצאות המצטברת של כשל לבבי הייתה 57.4% וההיארעות של כשל לבבי חדש הייתה 46.1%. ההימצאות המצטברת של כשל לבבי הייתה גבוהה יותר בקרב חולים אשר סבלו מהשמנת יתר בתחילת המחקר (59.6%) לעומת אלו עם BMI תקין באותה נקודת זמן (55.0%). בחולים עם השמנת יתר עמדה ההיארעות המצטברת לכשל לבבי בתום שלוש שנות מעקב על 48.4%, לעומת 43.2% בקרב חולים עם BMI תקין.
החוקרים מוסיפים כי 54% מכלל העוקבה (36,433 משתתפים) עברו השתלת כליה בזמן חציוני של 411 ימים לאחר הוספתם לרשימת ההמתנה. בחולים אלו, ההיארעות של כשל לבבי חדש עמדה על 36.1% בתום שלוש שנים לאחר ההשתלה. שוב, ההימצאות של כשל לבבי בתום שלוש שנים הייתה נמוכה יותר בקרב חולים עם BMI תקין בהשוואה לאלו עם השמנת יתר, אם כי החוקרים אינם מספקים במאמר את המספרים המדויקים עבור ממצא זה.
לדברי החוקרים, הירידה בסיכון לכשל לבבי בתום שלוש שנים הייתה משמעותית ביותר עבור מועמדים במשקל תקין אשר קיבלו כליה מושתלת ממקור של תורם חי (ירידה של 69%). הירידה בסיכון בתום שלוש שנים עבור חולים אשר הכליה המושתלת שקיבלו מקורה היה בתורם מן המת נעה בין 54% במושתלים במשקל תקין לבין 32% בקרב אלו עם השמנת יתר. בנוסף, מדווחים החוקרים כי הן עבור המושתלים מן החי והן עבור המושתלים מן המת נצפתה ירידה הדרגתית בהשפעה המגנה ארוכת הטווח של ההשתלה בקרב חולים עם BMI גבוה יותר. מגמות אלו היו דומות בין גברים ונשים ובין חולים מגזעים שונים.
החוקרים מסכמים כי על אף שהסיכון לכשל לבבי יורד בקרב חולים עם השמנת יתר בטווח הארוך בעקבות השתלת כליה, הרי שהתועלת אינה רבה כפי שנצפה בקרב חולים ללא השמנת יתר. ישנו לדבריהם צורך בניטור קפדני ובאסטרטגיות טיפול חדשות על מנת לצמצם את הסיכון לכשל לבבי בחולים עם מחלת כליות סופנית והשמנת יתר, לפני השתלת הכליה ולאחריה.
Am Heart J 2009;158:972-982
לידיעה במדסקייפ