מאת ד"ר נגה ליפשיץ
בגיליון יולי 2010 של ה- International Journal of Clinical Practice פורסמה סקירה ספרותית, שבדקה דיווחים על מקרי מוות לאחר טיפול כירופרקטי של עמוד השדרה.
כותב הסקירה מסביר כי בספרות קיימים דיווחים על אירועים ווסקולאריים ותמותה לאחר טיפול כירופרקטי הכולל מניפולציה של עמוד השדרה. לדבריו, משערים שהדבר נגרם לאחר יישור וסיבוב של הצוואר מעבר לטווח התנועה הפיזיולוגי, המוביל לדיסקציה של העורק הוורטברלי. מטרת כותב הסקירה הייתה לסכם את כל מקרי המוות שאירעו לאחר מניפולציה של עמוד שדרה ופורסמו בספרות.
הכותב ערך חיפוש ללא הגבלת שפה במאגרי הנתונים MEDLINE, EMBASE, AMED וה- Cochrane Library, וכן ברשימות הספרות של המאמרים שאותרו. בסקירה נכללו דיווחי מקרה על מטופלים שנפטרו לאחר טיפול כירופרקטי אחד או יותר.
לדברי הכותב, משנת 1934 פורסמו 23 דיווחי מקרה שכללו 26 מקרי מוות לאחר טיפול כירופרקטי. הוא מציין כי 14 מהנפטרים היו צעירים מגיל 40 שנה. במרבית המקרים, נקשר המוות לאירוע ווסקולארי דוגמת דיסקציה של העורק הוורטברלי, אשר הובילה ליצירת קריש דם ואוטם מוחי. הכותב מפרט כי טווח הזמן מקבלת הטיפול ועד למוות היה משעה ועד 58 ימים, כאשר ב-10 מקרים התרחש המוות בתוך יום או פחות מהטיפול.
בסקירה נכתב כי מקרי מוות רבים לא פורסמו בספרות, ומעיון ברשומות משפטיות ניתן לאתר מקרים נוספים. לפיכך מציין הכותב כי מקרי מוות רבים התרחשו לאחר טיפול כירופרקטי, הכולל הטיות מהירות של עמוד השדרה הצווארי.
הכותב מדגיש כי גם מטפלים אחרים פרט לכירופרקטים עושים שימוש במניפולציה צווארית, אך שיעור הסיבוכים שדווח לאחר טיפול כירופרקטי הוא גבוה יותר מזה שדווח לאחר טיפול אוסטאופתי, פיזיותרפי, אורתופדי או אחר. הוא מעריך כי ההסבר טמון בשימוש בתנועות צוואר סיבוביות מהירות במהלך הטיפול הכירופרקטי, ששכיח פחות בטיפולים אחרים.
הוא מוסיף כי כירופרקטים רבים טוענים כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול הכירופרקטי ובין התפתחות של דיסקציה עורקית, אשר יכולה להתרחש גם באופן ספונטני. עם זאת, לדעתו קשר סיבתי בין השניים הוא אפשרי לכל הפחות. לדבריו, בספרות אין ראיות מבוססות התומכות ביעילות של מניפולציה צווארית לטיפול במצבים רפואיים כלשהם, וכמו בכל טיפול רפואי שקיים, ניתן להגדירו כלא בטוח עד שיוכח אחרת. לדעתו, התועלת במניפולציה צווארית כירופרקטית אינה עולה על הסיכון האפשרי.
Int J Clin Pract. 2010 Jul;64(8):1162-5
לידיעה במדסקייפ