מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Spine עולה כי השימוש בצ'י גונג היה יעיל יותר בהשוואה להיעדר טיפול בחולים הסובלים מכאבים כרוניים בצוואר. צ'י גונג הינו מרכיב של הרפואה הסינית המצוי בשימוש באירופה, מסבירים החוקרים, ואשר משלב טכניקות של מדיטציה, תרגילי נשימה ותנועה. מטרתו להשיג זרימה חלקה של הצ'י על מנת לשפעל אנרגיות ריפוי עצמי של הגוף.
החוקרים מזכירים כי בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרים אשר ביקשו להעריך את ההשפעה של צ'י גונג על כאב, ואף על פי כן הראיות עדיין חסרות במידת מה. כך למשל, הם מצטטים מאמר סקירה בו נותחו חמישה מחקרים קליניים בהקצאה אקראית אשר בחנו את ההשפעה של צ'י גונג על כאב ככלל, ועל פיו נמצאה השפעה חיובית בעלת משמעות סטטיסטית בהשוואה לקבוצות ביקורת (כגון רשימת המתנה, טיפול מקובל או תרגילי דמה של צ'י גונג).
באשר ליעילות של צ'י גונג עבור חולים הסובלים מכאבים בצוואר, מזכירים החוקרים שני מחקרים בלבד אשר בחנו את הסוגיה. במחקר הראשון, שהיה מחקר קליני ובוצע בהקצאה אקראית, הושוו 122 חולים אשר עברו צ'י גונג או לחילופין פעילות גופנית. שתי הקבוצות הראו לדבריהם ירידה משמעותית בכאב ובפגיעה התפקודית של הצוואר בתום התערבות בת שלושה חודשים (סך של 12 טיפולים), אולם לא נצפו הבדלים בין צ'י גונג ובין פעילות גופנית. במחקר השני, אשר בוצע בקרב קשישים, הוערכה ההשפעה של צ'י גונג ופעילות גופנית בהשוואה להיעדר טיפול, ולא נצפו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.
החוקרים מסבירים כי ההימצאות של כאבים כרוניים בצוואר לאורך החיים קרובה ל-50%, וכי חולים רבים פונים לצ'י גונג, אם כי הראיות התומכות ביעילות השיטה בהקשר זה אינן ברורות. לפיכך, ביקשו בעבודתם זו לבחון שמא צ'י גונג הינו יעיל יותר מהיעדר טיפול ואינו נופל מפעילות גופנית עבור חולים עם כאבים כרוניים בצוואר.
לשם כך, הוקצו אקראית חולים בגילאי 20 עד 60 שנים הסובלים מכאבים כרוניים בצוואר (ציון מדד Visual analog scale, VAS, של 40 מ"מ ומעלה) לעבור תרגילי צ'י גונג, פעילות גופנית (18 מפגשים במהלך תקופה בת שישה חודשים) או לחילופין להיכלל ברשימת המתנה (כקבוצת ביקורת).
בתחילת המעקב, ושוב בתום שלושה ושישה חודשים, התבקשו המשתתפים למלא שאלונים מקובלים להערכת עוצמת הכאבים בצוואר (VAS), כאבים ופגיעה תפקודית של הצוואר ואיכות חיים (שאלון Short Form, SF-36). היעד העיקרי של המחקר נקבע כעוצמת הכאב הממוצעת בשבוע החולף על פי מדד ה-VAS בתום שישה חודשי מעקב.
במחקר נכללו 123 חולים (בגילאי 46±11 שנים, מהם 88% נשים) הסובלים מכאבים כרוניים בצוואר מזה 3.2 שנים בממוצע. בתום שישה חודשים, מדווחים החוקרים כי נצפה הבדל מובהק בין החולים בקבוצת הצ'י גונג ובין אלו בקבוצת הביקורת (הבדל ממוצע במדד VAS: -14mm; 95% CI = -23.1 - -5.4; p=0.002). השיפור הממוצע בקבוצת הפעילות הגופנית היה בר השוואה לדבריהם לאלו של קבוצת הצ'י גונג (הבדל בין קבוצתי: -0.7mm; 95% CI = -9.1 – 7.7), אם כי ממצא זה לא הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית (p=0.092).
בנוסף, מדדי הכאבים והפגיעה התפקודית של הצוואר ותוצאות שאלוני ה-SF-36 הראו אף הם עדיפות לשיטת הצ'י גונג על פני היעדר טיפול, ותוצאות דומות בין קבוצת הצ'י גונג וקבוצת הפעילות הגופנית.
לאור ממצאיהם אלו, מסיקים החוקרים כי צ'י גונג היה יעיל יותר בהשוואה להיעדר טיפול עבור חולים הסובלים מכאבים כרוניים בצוואר. לטענתם, יש צורך בהמשך המחקר בתחום, וזאת ללא קבוצת ביקורת (רשימת המתנה), ותוך שימוש במדגם גדול יותר על מנת להוסיף ולבחון מה מקומו של הצ'י גונג בהשוואה לפעילות גופנית.
לידיעה במדסקייפ