ד"ר גל דובנוב-רז, מרכז תחום רפואת ספורט לילדים, מחלקת ילדים, בי"ח הדסה הר-הצופים.
ד"ר נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט "הדסה אופטימל", והמחלקה האורתופדית, מרכז רפואי אוניברסיטאי "הדסה", ירושלים.
עורכי מדור רפואת ספורט.
מבוא
לאור תצפיות של נזקים מוחיים כרוניים כתוצאה מעיסוק באיגרוף, ברצונה של ההסתדרות הרפואית הבריטית לאסור על קיומו של ספורט זה. מטרת המאמר היתה לסקור את העדויות המדעיות לגבי הסיכון לנזק מוחי כרוני בקרב מתאגרפים חובבים. לא נכללו מחקרים העוסקים באיגרוף מקצועי, פציעות ונזקים חריפים וכן לא ידון ההיבט האתי.
שיטה
שני חוקרים ערכו חיפוש במאגרי המידע הרפואי הממוחשבים עם המושג הכללי "boxing", עקב המספר הסביר של המאמרים בנושא זה. מתוך 943 מאמרים, נבחרו 93 אשר עסקו בנושא הנזקים הכרוניים לקריאה מעמיקה יותר, ומתוכם 36 שימשו כבסיס הנתונים. ב- 16 מחקרים השתמשו החוקרים במבדקים פסיכומטריים, ב-11 בהדמיית מוח, ב-14 בבדיקות EEG, וב-12 בבדיקה גופנית נוירולוגית. חלק מהמחקרים שילבו מספר בדיקות.
תוצאות
באופן כללי, איכות המחקרים היתה נמוכה, וכולם היו תצפיתיים בלבד, כצפוי.
מבדקים פסיכומטריים – עקב השימוש במעל 20 בדיקות שונות, היה קושי ניכר לחבר את ממצאי המחקרים. עם זאת, הרי שמדובר במדד החשוב יותר – מדידת תפקוד המוח בפועל. נמצא כי גם לאחר מספר שנים של איגרוף, לא נמצאה פגיעה בתפקוד הפסיכומטרי; בשלושה מחקרים, המתאגרפים אף הניבו תוצאות טובות יותר מאשר קבוצת הביקורת... (פעילות גופנית הרי משפרת את תפקוד המוח בצורה מאוד משמעותית, ובעיקר בקשישים - ג.ד.ר).
הדמיית המוח – גם כאן נעשה שימוש במספר שיטות, כולל CT, MRI, SPECT ומיפוי. גם כאן איכות המחקרים היתה נמוכה, עם מעט מאוד מחקרי עוקבה פרוספקטיביים. לרוב מדובר היה במספר מועט של נבדקים, דבר המעיד על סבירות גבוהה להטיית בחירה. לא נמצאו פתולוגיות אשר חזרו על עצמן בצורה עוקבת, המעידות על נזק מאיגרוף הניתן להדמייה בשיטות אלו. במספר מקרים אכן תוארו פתולוגיות שונות, אולם לעתים לא תוארו הממצאים עצמם, או שמדובר היה במתאגרפים מבוגרים מלכתחילה.
EEG – מחקרים רבים משנות השישים ניסו להשתמש בכלי זה להערכה של נזק מאיגרוף, ואכן היו שינויים ב-EEG בקרב עשרות אחוזים מהמתאגרפים, ובעיקר לאחר קרב. שני מחקרים עדכניים יותר דווקא מצאו יותר שינויים בקרב צעירים יותר ובעלי פחות מספר קרבות. במחקר נוסף בו זוהו שינויי EEG, לא זוהו ממצאים נוספים בהדמיה או בדיקה גופנית ופסיכומטרית. המחקרים העדכניים ביותר לא זיהו שינויי EEG בקרב מתאגרפים לעומת קבוצות ביקורת.
בדיקה נוירולוגית – אם כי מופיעה אחרונה ברשימה, עקב הרגישות הנמוכה לעומת מבדקים ספציפיים וההדמיה הממוחשבת של ימינו – ברור שהיא הראשונה המבוצעת לספורטאי. מספר מחקרים אכן זיהו ממצאים חריגים בבדיקת מתאגרפים – אולם לא בכולם היה הבדל לעומת שכיחותם בקרב קבוצת ביקורת.
בדיקות נוספות – במחקר ישן בו נבדקה היסטולוגייה מביופסית מוח של מתאגרפים, לא נמצאו שינויים ספציפיים לאיגרוף. במחקר בו נלקח נוזל CSF, נמצאו ריכוזים גבוהים יותר של החומרים לעומת ספורטאים אחרים, דבר אשר הוסבר ע"י פגיעה בשלמות ה- BBB.
מסקנות
בסקירה רחבה זו של הספרות, לא נמצאו עדויות משכנעות לכך שאיגרוף חובבני גורם לנזק מוחי כרוני. עם זאת, כ- 40% מהמחקרים גילו פתולוגיה כלשהי, לפחות בחלק מהנבדקים. מבחינה מתודולוגית, הסיכוי למצוא ממצא פתולוגי היה גבוה יותר במחקרים הפחות איכותיים, בעוד במחקרי העוקבה הטובים ביותר לא רק שלא נמצא נזק – אלא שבשלושה אף היו ציונים גבוהים יותר למתאגרפים. חשיבות קבוצת הביקורת היא רבה: חלק מהמחקרים מצאו כי הממצאים הפתולוגיים בבדיקה גופנית והדמיה – היו בשכיחות זהה גם בקרב נבדקי הביקורת...
באיגרוף המקצועני, לעומת זאת, ישנן עדויות רבות כי כ- 10%-20% מהספורטאים סובלים מליקוי מוחי זה או אחר – אם כי רוב המחקרים נערכו בתקופה בה חוקי הבטיחות היו מחמירים פחות מאשר היום. ההבדל בין הספורט המקצועני לחובבני רב, הן מבחינת המוטיבציה, עוצמת המכות, החוקים, ציוד המיגון, ונפח האימונים.
דבר העורכים
מבין מגוון ענפי הספורט העצום, נראה כי רק באיגרוף המטרה היא גרימת נזק נוירולוגי חד ליריב – "הנוקאאוט". כרופאים, הדבר נראה מוגזם, וכפי שנעלמו הגלדיאטורים מן העולם, יתכן וגם ספורט זה יחלוף – אם כי מדובר בתחביב של רבים ובעסק כלכלי עצום בארה"ב, למשל. ההסתדרות הרפואית האמריקאית תומכת בהוצאת הענף אל מחוץ לחוק, ועמדת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים היא לאסור על ילדים ובני נוער מלעסוק בספורט זה [1,2]. אמנם, מדובר בספורט מענפי הלחימה, אשר בעלי יתרונות רבים הן בהיבט הגופני והן המנטלי – אולם ישנן אלטרנטיבות רבות, עם יותר מגע או פחות מגע, כתלות בהעדפה האישית של המתאמן. כל שנותר לנו הוא לבצע את המעקב ההדוק אחר הספורטאים הללו, תוך קידום המחקר בתחום להבנת הסיכונים, אם ישנם, של ספורט זה.
Loosemore M, et al. Amateur boxing and risk of chronic traumatic brain injury: systematic review of observational studies. BMJ 2007;335:809-18.
1999 Annual Meeting of the American Medical Association: Summaries and Recommendations of Council on Scientific Affairs Reports. Boxing Injuries.
Participation in boxing by children, adolescents, and young adults. American Academy of Pediatrics Committee on Sports Medicine and Fitness. Pediatrics 1997;99:134-5.