בהמשך למאמר רופאי משפחה יכולים להגביר ביעילות את רמת הפעילות הגופנית של מטופליהם (מתוך Arch Intern Med) שצוטט במדור ב 22.4.09, ולתגובתה של עפרה הפיזיותירפיסטית (אני מניח), המובאת להלן:
"ברכתי על פרסום המחקר הנ"ל. מבקשת לציין כי היות שרופא משפחה אינו מיומן במתן ייעוץ ובניית פרוטוקול פ"ג (פעילות גופנית) מתאים למטופל (זוהי התמחות בפני עצמה), ככתוב במחקר הנ"ל, חשוב שימליץ ושיפנה !! לקבלת ייעוץ מקצועי לפיזיותרפיסטים. במכבי שירותי בריאות הוכשרו פיזיותרפיטים לתת ייעוץ לפ"ג וכדאי מאד להיוועץ בהם."
אני סבור כי כל יוזמה להגברת הפעילות הגופנית באוכלוסייה הכללית מבורכת. המאמר התרכז ולא במקרה ברופאי משפחה מטעם פשוט, המטופל המגיע לרופא אינו פונה לייעוץ או הכוונה לגבי פעילות גופנית.
המיוחד במחקר הנוכחי הוא שבתום התייחסות רופא המשפחה לפנייתו הספציפית של המטופל (החל מכאבי גרון דרך מרשם לתרופה וכלה באישור מסויים לעבודה), התחיל הרופא לברר את רמת הפעילות הגופנית של המטופל ונתן ייעוץ בהתאם.
המטופלים קיבלו אפשרות נוספת למפגש חוזר עם הרופא למשך 15 דקות בו יקבל הנחייה מפורטת יותר לגבי העיסוק בספורט. אגב מסקנת החוקרים כי עדיפה "המלצה לתכנית פעילות גופנית המפרטת תדירות, עוצמה, משך והתקדמות עם הזמן במקום מתן ייעוץ מינימאלי" מתייחסת לרבע שעה נוספת זו.
הרופאים שהשתתפו במחקר עברו הדרכה משך 24 שעות בלבד שכללה הסברים על פרוטוקול המחקר והנחיות איך לייעץ ולהמליץ על פעילות גופנית. כלומר אין מדובר בהסבר מקצועי ברמה גבוהה, המפרט פרטי פרטים על סוג הפעילות ומידת עצימותה. ובכל זאת גם שיחה קצרה כזו בין הרופא למטופל רצויה מאד. המטופל הבלתי פעיל אינו מוצא זמן לפנות לייעוץ מפורט ומקצועי בנושא פעילות גופנית אולי כיוון שאינו מודע לחשיבות הנושא או מזלזל בערכו. הדגש במאמר הוא, שרצוי שגם הרופא הטרוד מאד ולחוץ בזמן, יקדיש מספר דקות לייעוץ שאינו דורש תת התמחות מיוחדת.
אם נצליח ליצור את הגירוי והמוטיבציה במטופל להתחיל בפעילות גופנית יתכן והדרישה או הבקשה יבואו ממנו עצמו להדרכה מפורטת יותר. אז כמובן ניתן יהיה להפנותו למי שמומחה יותר בתחום עיסוק זה.