מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-Association of Nurses in AIDS Care עולה כי למרות פעילות גופנית דומה, בנשאי HIV תועד קליטת חמצן נמוכה משמעותית בהשוואה לאלו ללא HIV.
מחקר החתך נועד להשוות את מדדי פעילות גופנית בנשאי HIV אל מול קבוצה תואמת לפי גיל ומין של משתתפים ללא HIV. המשתתפים השלימו מבחן הליכה בשש דקות ותיעוד פעילות גופנית לאורך שבעה ימים להערכת היקף פעילות גופנית קלה, מתונה ומאומצת.
מדגם המחקר כלל 51 נשאי HIV ו-49 ביקורות (52% גברים, גיל ממוצע של 52.26 שנים). שתי הקבוצות הקפידו על פעילות גופנית בהיקף דומה: 427 מטרים במבחן הליכה בשש דקות בקרב הביקורות, לעומת 413 מטרים בנשאי HIV. החוקרים מציינים כי היכולת התפקודית הייתה ירודה בקרב נשאי HIV (p=0.008).
על-פי הערכת היכולת התפקודית (צריכת חמצן מקסימאלית), עם פעילות גופנית מאומצת בהיקף דומה, בקרב נשאי HIV נרשמה עליה של שתי נקודות מתחילת המחקר, בהשוואה לעליה של 6 נקודות בקרב אלו שלא היו נשאי HIV.
החוקרים כותבים כי נשאי HIV עשויים להידרש לעסוק בפעילות גופנית בהיקף גדול יותר בכדי ליהנות מאותה תועלת לה זוכים אלו שאינם נשאים של הנגיף. הסיבה להבדלים אלו נובעת משילוב גורמים, אך הדבר מאוד הגיוני בהתחשב באתגרים הניצבים בפני נשאי HIV, כולל עייפות רבה, כאב חמור יותר ושכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון, לצד תהליך דלקתי מתמשך, גם בנוכחות דיכוי הנגיף.
החוקרים קוראים לפתח התערבויות המיועדות להגביר את הפעילות הגופנית באוכלוסיה זו מאחר וגם בנשאי HIV ישנה תועלת לפעילות גופנית, אך על החולים להשקיע יותר בכדי ליהנות מאותה תועלת המזוהה באלו שאינם נשאי HIV.
מתוך כנס ANAC
לידיעה ב-MedPage Today