האם חשוב שילדים יתעמלו ומדוע ? האם התעמלות תמנע השמנה בלבד או האם היא תשפיעה גם על גורמי סיכון נוספים דוגמת רמת LDL-כולסטרול ועמידות לאינסולין? המחקר לפנינו מנסה לתת מענה לשאלות אלו. ברור כי אין זה המחקר הראשון בתחום זה. אך כאן לראשונה יש ניסיון לכמת את הפעילות הגופנית ולהגדיר מהי הכמות המיטבית של פעילות גופנית ליום. בנוסף, הנחקרים נבדקו למספר גורמי סיכון, לחץ דם, רמות הטרי-גליצרידים בדם, יחס כולסטרול/HDL-כולסטרול, עמידות לאינסולין ועובי העור – skinfold thickness. החוקרים שֶקללו את כל הערכים האלה למספר אחד, מספר המבטא את הסיכון לפתח מחלת לב. השוואה בין כמות הפעילות הגופנית לבין הסיכון לפתח מחלת לב אם כן, נתן ביטוי ליעילות של פעילות גופנית במניעת מחלת לב.
המחקר התנהל בשלוש ארצות, נורווגיה, אסטוניה ופורטוגל. סך הכול נבדקו קרוב לאלף נערים ונערות בכל קבוצה. כל אחת משתי קבוצות הגיל חולקה לחמש חמישיות לפי רמת הפעילות הגופנית. בקבוצה שרמת הפעילות הגופנית הייתה הגבוהה, גורמי הסיכון היו הנמוכים ביותר. בקבוצה עם פעילות גופנית הנמוכה ביותר, גורם הסיכון היה גבוהה פי 3.29. זאת אומרת קבוצה שהמעיטה בפעילות גופנית נמצאה ברמת סיכון גבוהה פי שלוש לפתח מחלת לב.
הממצא החשוב במחקר אם כן, מראה מתאם שלילי בין פעילות גופנית לבין הסיכון לפתח מחלת לב. כמידת הפעילות, הסיכון לפתח מחלת לב פחת. קבוצת נוער בגיל תשע שנים שהלכה בקצב של ארבעה קילומטר לשעה במשך 116 דקות. היא שהשיגה תוצאות טובות יותר מקבוצות שפעלו פחות.
בקבוצת נוער בגיל 15 שנה, זו שהלכה במשך 88 דקות השיגה תוצאות מיטביות. שתי הקבוצות הוכיחו שפעילות גופנית של למעלה משעה יש לה יתרונות על פעילות גופנית של שעה או פחות מזה.
כדאי להתייחס לתוצאות, שכן עד כה ההמלצות היו כי יש להסתפק בשעה אחת או פחות מזה של פעילות גופנית ליום. כעת מתברר כי התעמלות של שעה וחצי או אפילו שעתיים מצמצמת עוד יותר את רמת הסיכון לפתח מחלת לב. יש לקוות שמידע זה יגיעה לידיעת משרדי החינוך והבריאות ולתלמידי הישיבות וישפיע על תכניות הלימודים.
פרופ' איתמר רז וד"ר רם וייס מבית החולים הדסה, עין כרם התבקשו מעיתון הלנסט להגיב למאמר זה ולהלן המסקנות החשובות העולות מתגובתם: -
הגורמים המשפיעים על הסיכון להתפתחות מחלות לב מתחילים כבר בתקופה העוברית, בינקות ובילדות. לפיכך יש להתחיל בטיפול מונע מוקדם ככל האפשר. תופעת ההשמנה בקרב אוכלוסיית הילדים בכל העולם בשנים האחרונות, גורמת להשמנה. חשוב לפעול לשינוי הרגלי הצריכה של הילדים.
המאמר אותו הבאנו מדגיש נקודה נוספת וחשובה. התגלה כי לפעילות גופנית השפעה חיובית גם אצל ילדים רזים ואצל ילדים שמנים כאחד – אלה וגם אלה חייבים בפעילות גופנית המונעת מחלות לב, לאו דווקא בגלל ירידה במשקל אלא בעצם הפעילות הגופנית.
פרופ' רז וד"ר וייס מתארים את סדר ההשתלשלות של התסמונת המטבולית. בשלב הראשון תופיע השמנה, ובעקבותיה עמידות לאינסולין. התוצאה הסופית היא שינויים בשומני הדם, עלייה בלחץ הדם וברמת הסוכר בדם. איך פעילות גופנית משפרת את המצב ? פעילות גופנית מייעלת את הרגישות לאינסולין, וכנראה הרגישות לאינסולין משתפרת גם כאשר הילד שמן. .
במחקר הנידון הפעילות הגופנית נמדדה לפי אמות מדה אוביקטיביות, ומכאן שהוא עדיף על מחקרים קודמים שהסתמכו על הערכה עצמית של הנבדקים באשר לכמות הפעילות הגופנית בנוסף למחקר לפנינו יתרון שהתנהל בארצות שונות עם הרגלי אכילה ותפריטים שונים, אך האמת הבסיסית, שפעילות גופנית מונעת מחלות לב בצורה בלתי תלויה בהשמנה, נשארת בעינה.
יתרון נוסף למחקר – שבדק את כל גורמי הסיכון ושקלל את התוצאות במספר אחד.
כדי להתגבר על העלייה בגורמי סיכון למחלות לב עלינו לפעול בשלוש חזיתות, מסכמים כותבי מאמר המערכת:-
בכמות הפעילות הגופנית, בהשמנה ובאורח החיים.
באשר לפעילות הגופנית המסקנה כי פעילות גופנית ליום שהייתה מומלצת עד כה, דהיינו שלושים דקות, אינה מספיקה, ויש להרחיב פעילות גופנית לשעה ויותר מדי יום.
כותבי מאמר המערכת מקדימים להערותיהם ציטוט מהלכות דעות של הרמב"ם ומפליא הדבר עד כמה דברי הרמב"ם נכונים גם היום. אנחנו נביא את הציטוט במלואו:-
"וכל מי שיושב לבטח" כותב הרמב"ם ," ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו [ הכוונה, מתאפק להטיל צואה – העורך] או מי שמעיו קשים אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, - כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תושש. ואכילה גסה, [הכוונה, אכילה יותר מכדי שובעה] לגוף כל אדם כמו סם המוות, והוא עיקר לכל החלאים. וכל החלאים שבאים על האדם אינם אלא, או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".
הלכות דיעות, פרק ד. הלכה ט"ו.
המאמרים הופיעו בעיתון Lancet לתקופה 22 ועד 28 ליולי, 2006.
Physical activity and clustered cardiovascular risk in children: a cross-sectional study.
Andersen LB, Harro M, Sardinha LB et al.
Lancet 2006;368:299-304.
לשאלת ההשתלמות