בגברים עם היפוגונאדיזם וסוכרת מסוג 2, טיפול ארוך-טווח בטסטוסטרון מביא לשיפור משמעותי בתפקודי זקפה, לשיפור מאפיינים מטבוליים ושינויים בהרכב הגוף, כך עולה מתוצאות שני מחקרים חדשים, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AUA (American Urological Association).
המחקר הראשון הינו מחקר תצפיתי שכלל 262 גברים עם היפוגונאדיזם והפרעות זקפה, 29% מהם עם סוכרת מסוג 2 (77 חולים). בכל הגברים רמות טסטוסטרון כולל עמדו על לפחות 12 ננומול לליטר. בעת הגיוס למחקר, 12% מהמשתתפים עם סוכרת מסוג 2 סבלו מעודף משקל ו-88% סבלו מהשמנת-יתר.
למרות שהמשתתפים במחקר טופלו בזריקות Testosterone Undecanoate (נבידו, באייר) למשך עד 11 שנים, החוקרים מציגים נתונים לאחר שמונה שנים.
ריכוז טסטוסטרון כולל עלה מ-7.6 ננומול לליטר בתחילת המחקר ל-17-20 ננומול לליטר לאחר שמונה שנים. רמות טסטוסטרון חופשי עלו מ-150 פיקומול לליטר בתחילת המחקר ל-400-500 פיקומול לליטר לאחר 8 שנות מעקב.
החוקרים זיהו שיפור משמעותי בהרכב הגוף במהלך המעקב, עם ירידה ממוצעת של 18% במשקל הגוף. עוד זוהתה ירידה משמעותית בסמני דלקת, דוגמת CRP. באשר להפרעות זקפה, ההערכה התבססה על מדד IIEF-EF (International index of Erectile Function-Erectile Function) והממצאים העידועל עליה עקבית במדד הממוצע במהלך המחקר – מ-6.1 בתחילת המחקר ל-11.4 לאחר שנה של טיפול, 14.4 לאחר שנתיים, 16.2 לאחר שלוש שנים ו-16.7 לאחר ארבע שנים. לאחר מכן, המדדים נותרו יציבים סביב 17 עד שמונה שנים, אז המדד הממוצע עמד על 18.2.
במחקר השני נכללו 340 גברים עם היפוגונאדיזם, 35% מהם עם סוכרת מסוג 2 (120 גברים). בעת הגיוס למחקר, כ-90% מהגברים עם סוכרת סבלו מהשמנת-יתר. כל הגברים טופלו בזריקות Testosterone Undecanoate למשך עד שבע שנים.
במהלך המעקב, רמות טסטוסטרון עלו מ-10 ננומול לליטר בתחילת המחקר ל-15-18 ננומול לליטר לאחר שבע שנים. עליה זו הקבילה לעליה במדדי IIEF-EF – מ-19.7 בתחילת המחקר ל-25.2 לאחר שבע שנים.
בדומה למחקר הראשון גם במקרה זה הגברים איבדו כ-18% ממשקל הגוף במהלך המעקב. עוד זוהה שיפור משמעותי בפרופיל השומנים ובלחץ הדם הדיאסטולי והסיסטולי.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AUA
לידיעה במדסקייפ