בגברים עם היפוגונאדיזם על-רקע השמנה חל שיפור בהפרעה שנה אחת לאחר ניתוח שרוול קיבה (Sleeve Gastrectomy) כך מדווחים חוקרים בעקבות ממצאי מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-American College of Surgeons Clinical Congress. לפתרון הניתוחי להפחתת משקל למעלה מיתרון אחד ובגברים שמנים עם רמות טסטוסטרון נמוכות, לפני ששוקלים טיפול הורמונאלי, ניתן לשקול טיפול ניתוחי.
החוקרים בחנו את רמות טסטוסטרון ב-58 גברים שמנים (מדד מסת גוף של 44 ק"ג למטר בריבוע) לפני ואחרי ניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי, שבוצע במרכז אקדמי יחיד בין 2007-2014. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 47 שנים.
לפני הפרוצדורה, בכמחצית מהגברים ריכוז טסטוסטרון בדם היה נמוך מ-300 ננוגרם לד"ל. לאחר הפרוצדורה, וללא טיפול חליפי בטסטוסטרון, ריכוז טסטוסטרון בדם עלה בכל הגברים.
במעקב לאחר 12 חודשים תועדה עליה ממוצעת בריכוז טסטוסטרון מ-312 ל-415 ננוגרם לד"ל, והריכוז היה בטווח התקין ב-46 מבין 58 גברים (79%).
לאחר 12 חודשים, ירידה ניתוחית במשקל הגוף הובילה לעליה בשיעור הגברים עם רמות טסטוסטרון תקינות. עם זאת, מוקדם מדי לקבוע אם רמות טסטוסטרון נמוכות מהוות התוויה לניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי.
בסיכומו של דבר, ישנה קורלציה בין העליה הממוצעת לאחר ניתוח בריכוז טסטוסטרון של 33% ובין ירידה משמעותית במדד מסת הגוף. ב-21% מהגברים בהם רמות טסטוסטרון לא התנרמלו לאחר הניתוח תועד מדד מסת גוף מעט גבוה יותר, בהשוואה לגברים אחרים, אך ההבדל לא היה משמעותי.
החוקרים בחנו גם את רמות PSA ומסת PSA מנפח פלזמה וריכוז PSA בסרום בכל משתתף. שנה לאחר הניתוח, ריכוז PSA הממוצע עלה ב-45%, מ-0.76 ל-1.1 ננוגרם למ"ל, בעוד שמסת PSA נותרה ייבה. מאחר ונפח הפלזמה עלה משמעותית לאחר הניתוח, הם הציעו כי דילול הדם עשוי להסביר לפחות חלקית את תת ההערכה של ריכוז PSA בגברים שמנים לפני הירידה במשקל. הם מעלים את האפשרות כי בגברים שמנים נדרש קריטריון סקירה שונה מ-PSA.
מתוך כנס ה-ACS
לידיעה במדסקיפ