מאת ד''ר עמית עקירוב
ממצאים חדשים שפורסמו בכתב העת BJU International תומכים בבטיחות טיפול חליפי בטסטוסטרון בגברים עם אבחנה חדשה של היפוגונאדיזם, לאחר שלא תועדה עליה בסיכון לסרטן ערמונית או החמרת תסמינים בדרכי שתן תחתונות.
מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעות טיפול חליפי בטסטוסטרון על מדדי הערמוני בגברים עם היפוגונאדיזם, כולל שיעורי אבחנת סרטן ערמונית, שינויים ברמות PSA (Prostate Specific Antigen) ותסמינים בדרכי שתן תחתונות לאורך הזמן.
מדגם RHYME (Registry of Hypogonadism in Men) הינו מאגר בינלאומי של גברים מטופלים ולא-מטופלים, עם אבחנה חדשה של היפוגונאדיזם (999 חולים). הערכות מעקב בוצעו לאחר 3-6, 12, 24 ו-36 חודשים. ביופסיות ערמונית נבחנו באופן סמוי להערכת נוכחות וחומרת סרטן ערמונית; רמות PSA וטסטוסטרון נמדדו במעבדות מקומיות ומרכזיות וחומרת תסמינים בדרכי שתן תחתונות נקבעה על-פי מדד IPSS (International Prostate Symptom Score). החוקרים חישבו את שיעורי היארעות ל-100,000 שנות-אדם ומודלים סטטיסטיים שימשו להערכת השפעות טסטוסטרון על רמות PSA ו-IPSS.
מבין 999 גברים עם אבחנה קלינית חדשה של היפוגואנדיזם, 750 גברים החלו בטיפול חליפי בטסטוסטרון, עם סך כולל של 23,900 חודשי חשיפה. רמות טסטוסטרון עלו בממוצע מ-8.3 ל-15.4 ננומול/ליטר בגברים המטופלים, זאת בהשוואה לעליה קלה בלבד מ-9.4 ל-11.3 ננומול/ליטר בגברים שלא טופלו. בסיכומו של דבר, בוצעו 55 ביופסיות בחשד לסרטן ערמונית ו-12 ביופסיות לא-ממאירות בוצעו מסיבות אחרות.
שיעור הביופסיות החיוביות היה כמעט זהה בגברים תחת טיפול בטסטוסטרון (37.5%) בהשוואה לאלו שלא נטלו טיפול זה (37%) לאורך תקופת המחקר. לא תועדו הבדלים בריכוזי PSA, מדד IPSS בכללותו או תת-מדד חסימתי לפי IPSS. הערכת תסמיני גירוי לפי שאלון IPSS היו נמוכים יותר בקבוצת החולים המטופלים, בהשוואה לאלו שלא טופלו בטסטוסטרון.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר.
BJU Int 2016