מאת ד"ר עמית עקירוב
במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Endocrinology מדווחים חוקרים מארצות הברית כי בגברים עם הופעה משולבת של חסר טסטוסטרון והשמנה בטנית קיים סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טסטוסטרון (רמות טסטוסטרון כולל של עד 350 ננוגרם/"ל) ומגפת ההשמנה מצויים במגמה מקבילה של עליה בארצות הברית. עם זאת, ההשפעה של חסר טסטוסטרון והשמנה על הסיכון לתמותה אינה ידועה.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון אם הופעה משולבת של חסר טסטוסטרון והשמנה כוללת (מדד מסת גוף של 30 ק"ג למטר בריבוע ומעלה) והשמנה בטנית (היקף מותניים של 102 ס"מ ומעלה), מלווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה בגברים אמריקאים.
הנתונים נאספו מסקר NHANES בשנים 1999-2004 והחוקרים זיהו 948 משתתפים בגילאי 20 שנים ומעלה, עבורם היו נתונים זמינים אודות רמות הורמוני מין אנדוגניים ומדדי השמנה.
במהלך חציון מעקב של 9.5 שנים תועדו 142 מקרי תמותה במדגם זה. מניתוח רב-משתני עלה כי בגברים עם חסר טסטוסטרון תועד סיכון גבוה פי 2.60 לתמותה, בהשוואה לגברים ללא חסר ההורמון. החוקרים לא זיהו עדות לאינטראקציה בין חסר טסטוסטרון והשמנה כוללת או בטנית עם הסיכון לתמותה. עם זאת, רק לאחר השוואת גברים עם חסר טסטוסטרון והשמנה בטנית אל מול גברים ללא חסר טסטוסטרון וללא השמנה בטנית, החוקרים זיהו עליה של פי 3.30 בסיכון לתמותה.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת ההשפעה של משלב חסר טסטוסטרון עם השמנה בטנית במחקר גדול ומעקב ממושך יותר.
Clinical Endocrinology. 2018;88:58–65
הערת המערכת: לאור העדויות לאפקט החיובי של טיפול בטסטוסטרון בגברים הסובלים מהשמנת יתר, כמו במחקר זה "שיפור בפרופיל המטבולי של היפוגונאדיזם שניוני, על רקע השמנת יתר בעקבות טיפול בנבידו (Endocrine)", ולאור ממצאי מחקר זה באשר לסיכון המוגבר לתמותה של השילוב של היפוגונאדיזם והשמנת יתר, נראה שיש רציונל וחשיבות גדולה עוד יותר לשקול טיפול בטסטוסטרון במטופלים הסובלים משילוב זה.