ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Obstetrics & Gynecology, עולה כי ירידה במשקל לא מונעת התקדמות צניחת איבר אגני.
התקדמות צניחת איבר אגני אינה קשורה משמעותית עם ירידה במשקל. עובדה זו מציעה כי ייתכן שנזק לרצפת האגן הקשור עם עלייה במשקל, אינו הפיך וכי הימנעות מעלייה במשקל מלכתחילה עשויה להיות הדרך הטובה ביותר למנוע התקדמות צניחת איבר אגני.
החוקרים העריכו את הקשר בין שינוי במשקל והתקדמות ורגרסיה של צניחת איבר אגני בנשים פוסט מנופאוזליות. המחקר נמשך 5 שנים. בנקודת ההתחלה, 40.9% מתוך 16,608 נשים שנרשמו למחקר סבלו מצניחת איבר אגני כולל 34.8% עם ציסטוצלה, 18.4% עם רקטוצלה ו-13.4% עם צניחה של הרחם. 5 שנים מאוחר יותר, השכיחות של צניחת איבר אגני עלתה ב-4% ל-43.8%.
5595 נשים נוספות פיתחו צניחת איבר אגני לאחר שנה, 3415 לאחר שנתיים ו-530 נוספות לאחר 5 שנים.
באנליזת רגרסיה לוגיסטית, ששלטה בגורמים שונים, משקל עודף או השמנה היו קשורים עם התקדמות הציסטוצלה, רקטוצלה וצניחת רחם בהשוואה לנשים עם BMI מתחת 25.
ירידה במשקל הביאה לשינויים מינימאליים, כך שירידה של 10% במשקל הייתה קשורה עם החמרה גבולית בצניחת רחם ורגרסיה מינימאלית של ציסטוצלה ורקטוצלה. לירידה של 10% במשקל לא היה אפקט על דרגות קשות יותר של צניחה.
החוקרים ציפו להשפעה גדולה יותר של ירידה במשקל על 3 סוגי צניחת איברי האגן, אך התקדמות/רגרסיה/אי שינוי בצניחת האיברים במהלך חיי האישה הוא תהליך מורכב. גורמים רבים, כגון הזדקנות, גזע, גנטיקה, היריון/לידה, תהליכי תיקון לאחר לידה, מחלות כרוניות ועוד משפיעים על מהלך תהליך זה.
במידה ויש לירידה במשקל השפעה משמעותית על שינוי בצניחת איברי אגן, חשוב לבדוק באיזה תקופה בחיי האישה ההשפעה הכי גדולה.
Obstet Gynecol 2009;113:81-88