מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
על פי מאמר שפורסם ב- Annals of Internal Medicineנראה כי שימוש במעכבי קו-טרנספורטר נתרן-גלוקוז 2 (SGLT-2) בהשוואה למטפורמין כטיפול קו ראשון בסוכרת מסוג 2 מקטין את הסיכון לאשפוז עקב אי ספיקת לב, אך לא לאוטם שריר הלב (MI), שבץ או תמותה מכל הסיבות. ממצאי הבטיחות היו דומים, למעט העובדה שזיהומים באברי המין היו שכיחים יותר עם מעכבי SGLT-2. המחקר נערך באמצעות נתוני תביעות משני מאגרי מידע גדולים של בארה"ב, והתאמת Propensity score שימשה כדי להתחשב בהבדלים בין הקבוצות בתחילת המחקר.
נתוני המחקר הגיעו משני מאגרי מידע מסחריים של ביטוחי בריאות בארה"ב, Optum Clinfomatics Data Mart ו-IBM Marketscan, וממרשמים בתשלום עבור שירותי Medicare. מאפריל 2013 ועד מרץ 2020, 9334 חולים החלו טיפול במעכבי SGLT-2 כקו ראשון; ו-819,973 חולים החלו ליטול מטפורמין. לאחר התאמת Propensity score של 1:2 עבור ערפלנים, היו 8613 משתתפים בקבוצת מעכבי SGLT-2 ו-17,226 בקבוצה שהחלה טיפול במטפורמין. זמני המעקב הממוצעים היו 10.7 חודשים עבור חולים הנוטלים מעכבי SGLT-2 ו-12.2 חודשים עבור חולים הנוטלים מטפורמין.
שיעורי ההיארעות לכל 1000 שנות אדם לאשפוז עבור MI, אשפוז עבור שבץ איסכמי או דימומי, או תמותה מכל הסיבות (MI/שבץ/תמותה) היו 15.0 לעומת 16.2 עבור מעכבי SGLT-2 לעומת מטפורמין, הבדל שאינו משמעותי (HR 0.96). עם זאת, עבור השילוב של אשפוז עקב אי ספיקת לב או תמותה מכל סיבה, השיעור היה 18.3 לעומת 23.5, הבדל משמעותי, עם HR של 0.80, כאשר ההטבה נראתה החל מ-6 חודשים בערך. בהשוואה למטפורמין, מעכבי SGLT-2 הראו סיכון נמוך משמעותית לאשפוז עקב אי ספיקת לב (HR, 0.78), סיכון נמוך מספרית (אך לא מובהק) ל-MI (HR 0.70), וסיכונים דומים לשבץ מוחי, תמותה ו-MI. לעומת זאת, זיהומים באברי המין היו שכיחים יותר באופן משמעותי עם מעכבי SGLT-2 (54.1 לעומת 23.7 לכל 1000 שנות אדם; HR 2.19). תוצאי בטיחות אחרים היו דומים, כולל פגיעה חריפה בכליות, שברים בעצמות, היפוגליקמיה חמורה, קטואצידוזיס סוכרתי וקטיעות גפיים תחתונות.
לכתבה ב-Medscape
למאמר ב-Annals of Internal Medicine
