מאת ד"ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של כתב העת American Journal of Gastroenterology עולה כי התמותה בחולי צליאק לא השתנתה במהלך השנים, ללא קשר לטכנולוגיות אבחון חדשות ומדוייקות יותר למחלה.
מטרת מחקר זה הייתה להעריך סיכון לתמותה בחולי צליאק לפני ואחרי שימוש רוטיני בבדיקות סרולוגיות מדוייקות לאבחון המחלה. החוקרים בדקו נתונים על 1092 חולי צליאק אשר אובחנו החל משנות 1950 והיו במעקב לפחות במשך שנתיים. עבור חולים אלה חישבו החוקרים יחס SMR (אוstandardized mortality ratio ) לתמותה כוללת וכן לתמותה מסיבות שונות.
* סך הכל היו 142 מקרי תמותה במהלך מעקב של מעל 10,000 שנות אדם.
* התמותה הכוללת (כלומר מכל סיבה) נמצאה גבוהה באופן משמעותי – SMR של 1.37.
* תמותה מסרטן נמצאה גם היא גבוהה – SMR של 1.61, יחד עם תמותה ממחלות מערכת העיכול – SMR של 2.19 (10 מקרי מוות, 4 מהם עקב מחלת כבד), ומחלות נשימתיות – SMR של 1.57 (21 מקרי מוות, 11 מהם עקב דלקת ריאות).
* הסיכון לתמותה כוללת נמצא גבוה יותר בגברים (SMR של 1.86) מאשר נשים (SMR של 1.10).
* ריבוד הנתונים לפי תקופות בטכנולוגיית האבחון לא הדגים הבדל בתמותה כוללת בין התקופות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התמותה בחולי צליאק לא השתנתה באופן משמעותי במהלך 25 השנים במהלכן נכנסו טכנולוגיות מדוייקות לאבחון המחלה. התמותה הכוללת בחולים אלה גבוהה מהאוכלוסיה הכללית. הדבר מוסבר חלקית על ידי תמותה מסרטן, מחלות מערכת העיכול ומחלות ריאה. לאור התמותה הגבוהה יחסית מדלקות ריאה מדגישים החוקרים את החשיבות של חיסון חולים אלה נגד פנאומוקוק.
Am J Gastroenterol. January, 2011
לידיעה במדסקייפ